סע"ש 68109-02-20

תקציר

התובעת, מוכרת בחנות נעליים, תבעה את מעסיקה לשעבר בגין הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, לשון הרע, התעמרות בעבודה, אי מתן מקום בעבודה ואי תשלום שכר שעות נוספות. הנאשם הכחיש את כל הטענות. בית המשפט פסק לטובת התובע בחלק מהסעיפים והורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 72,200 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪. לגופו של עניין, בית הדין מצא כי הנתבעת לא הפרה את חוק הטרדה מינית, שכן התובעת לא הגישה תלונות כלשהן במהלך עבודתה, והנתבעת ידעה את העובדים בדבר זכויותיהם וחובותיהם בנוגע להטרדה מינית, כנדרש בחוק. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת לפגיעה בפרטיות, וקבע כי לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבעת או עובדיה עקבו אחר חייה הפרטיים. באשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי בעוד שעדותה של התובעת ושל עדיה מהימנה, לא ניתן להטיל על הנתבעת אחריות בגין לשון הרע שבוצעה על ידי צד שלישי שלא נתבע בהליך. לפיכך, טענה זו נדחתה. בית הדין קיבל את תביעת התובעת בגין אי מתן מושב במהלך העבודה. הנתבעת לא סתרה את ראיות התובעת לפיהן נאסר על העובדים לשבת במהלך העבודה, וגם מר כהן, מנהל הרשת של הנתבעת, לא הכחיש זאת. בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרה זו. בית הדין קיבל גם את טענת התובעת בדבר התעמרות בעבודה, וקבע כי התובעת הציגה התנהגויות חוזרות ונשנות שיש בהן כדי ליצור סביבת עבודה עוינת ולגרום לפגיעה בכבודה. התובע היה מבודד חברתית, הושפל וצעק על ידי מנהל החנות. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את טענות התובע ולא זימנה את מנהל החנות או עובדים אחרים להעיד. בית המשפט הורה לנאשם לשלם 40,000 ₪ פיצוי בגין התעללות זו. עוד קבע בית המשפט כי התפטרותה של התובעת נבעה מנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. התובעת חוותה התנכלות מתמשכת בעבודה והודיעה על כוונתה להפסיק לעבוד אצל הנתבעת בשל כך. בית הדין ראה בכך מקרה בו המעסיק לא הצליח לתקן את המצב ופסק לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,000 ₪. לבסוף, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת בגין שכר שעות נוספות שלא שולם. התובע והעד העידו כי עבדו שעות נוספות במהלך פעילות החנות ולא קיבלו תשלום בגינו. הנתבעת לא ניהלה רישום נאות של שעות העבודה, ולכן נטל ההוכחה עבר לנתבעת. מאחר שהנאשם לא הביא ראיות לשעות העבודה בפועל, חלה החזקה הקבועה, ובית המשפט הורה לנתבעת לשלם שכר שעות נוספות בסך 2,200 ₪. לצדדים הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.