עב"ל 62565-10-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו: **נושא פסק הדין:** ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר קבע כי מחלת סוכרת של מבוטח תיחשב כפגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. **העובדות הרלוונטיות (כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי):** 1. **עיסוק המשיב:** מבקר ניהול ספרים במס הכנסה משנת 1985. 2. **האירוע המיוחד הראשון (4.4.2001):** המשיב נעצר באופן פתאומי במהלך עבודתו, לעיני עמיתיו, בחשד לקבלת שוחד. האירוע גרם לו ללחץ נפשי משמעותי. 3. **האירוע המיוחד השני (29.6.2004):** הגשת כתב אישום נגד המשיב, והמתנה להכרעת הדין. במהלך תקופה זו, חש המשיב בלחץ נפשי מוגבר, צרבת, צימאון ומתן שתן מוגבר. 4. **האירוע המיוחד השלישי (7.9.2004):** זיכוי המשיב מהאשמות בהליך הפלילי. 5. **השלכות ההליך הפלילי:** המשיב הושעה מעבודתו עד לזיכויו. 6. **ממצא רפואי (19.8.2004):** בבדיקת דם נצפו ערכי סוכר גבוהים, והומלץ על טיפול תזונתי ותרופתי. 7. **פגיעה קודמת מוכרת:** בשנת 2011, ליקוי לב של המשיב הוכר כפגיעה בעבודה. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם קיים קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים (המעצר, ההליך המשפטי והמתח הנפשי הנלווה) לבין התפרצות מחלת הסוכרת של המשיב, באופן המצדיק הכרה בפגיעה זו כתאונת עבודה? **החלטת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי קבע כי דין הערעור להתקבל **בחלקו**, והורה על **החזרת הדיון לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף**. **ניתוח משפטי ועקרונות משפטיים:** 1. **עקרון "האירוע המיוחד" והקשר הסיבתי:** * הלכה פסוקה היא כי לצורך הכרה במחלה כפגיעה בעבודה, יש להוכיח קשר סיבתי בין **אירוע מיוחד** (או מיקרו-טראומה ממושכת) לבין התפרצות או החמרת המחלה. * במקרה זה, בית הדין הארצי אימץ את קביעת בית הדין האזורי כי המעצר, ההשעיה וההליך הפלילי מהווים **"אירועים מיוחדים"** ו"תקופה גדושה בארועים מיוחדים ואף חריגים". בית הדין הארצי לא נטה לסטות מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי מועדי האירועים המיוחדים (4.4.2001, 29.6.2004, 7.9.2004). * **נקודה קריטית:** בית הדין הארצי הדגיש כי לא ניתן היה להגיע מהתשובות שסיפק המומחה הרפואי המקורי למסקנה ברורה בדבר קשר סיבתי בין **אחד מהאירועים המיוחדים** לבין התפרצות הסוכרת. התשובות התמקדו ב"מתח מתמשך" לאורך התקופה, ולא בקשר ישיר לאירועים ספציפיים. 2. **הבנת המומחיות הרפואית ופרשנותה:** * **תפקיד המומחה:** המומחה הרפואי נועד להאיר את עיני בית הדין בנושאים רפואיים, ובפרט לגבי קיומו של קשר סיבתי. * **חידוש/הבהרה בפסק הדין:** בית הדין הארצי סבר כי תשובותיו של המומחה המקורי (פרופ' גליק) **אינן מספקות** לצורך ההכרעה. אף על פי שהמומחה קבע כי סביר להניח שהמתח הקשה והממושך היה גורם למחלה (ובמיוחד כשלא היו גורמי סיכון אחרים), הוא לא הצליח לקשור זאת באופן ברור לאחד מ"האירועים המיוחדים" שהוגדרו. * **שאלות ההבהרה:** בית הדין הארצי הפנה במפורש לשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, והדגיש כי המומחה לא סיפק מענה ברור לשאלות חיוניות, כגון: לאיזה משלושת האירועים יש קשר סיבתי? האם יש מגבלת זמן בין אירוע חריג להתפרצות מחלה (למשל, 3 חודשים)? * **גבולות המתח המתמשך:** בית הדין הארצי עמד על כך שהפסיקה מחייבת הוכחת קשר לאירוע מיוחד, ולא רק למצב של מתח מתמשך. תשובותיו של המומחה, שהתמקדו במתח הכרוני, עלולות "לשמוט את הבסיס לתביעה" אם לא ניתן לקשרן לאירוע ספציפי. 3. **מינוי מומחה נוסף:** * **סמכות בית הדין:** סעיף 11 לפסק הדין מפרט את הנסיבות בהן רשאי בית הדין למנות מומחה נוסף, ובהן: כאשר בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות החיוניות, כאשר נדרשת מומחיות נוספת, או מטעמים מיוחדים. * **הצדקה במקרה זה:** בית הדין הארצי מצא כי במקרה זה, נסיבותיו מיוחדות, וכי אף על פי שהמומחה קבע קשר סיבתי למתח, הוא לא הצליח לקשור זאת לאירועים המיוחדים באופן מספק. לפיכך, נכון להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה נוסף, אשר יבחן את הקשר הסיבתי על יסוד העובדות שנקבעו. 4. **טענות המערער (המוסד לביטוח לאומי):** * **הקביעה העובדתית של אירועים מיוחדים:** המערער טען כי בית הדין קמא קבע אירועים מיוחדים שלא נטענו על ידי המשיב, וכי לא ניתן להצביע על אירוע ספציפי. * **מתח מתמשך מול אירוע מיוחד:** המערער טען כי יש להוכיח אירוע חריג ולאחריו מתח נפשי מתמשך, וכי המשיב לא הצביע על אירוע כזה. * **פרשנות חוות דעת המומחה:** המערער טען שהמומחה לא קשר בין האירועים לסוכרת, אלא למתח מתמשך. * **התערבות בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי דחה חלקית את טענות המערער בנוגע לקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי מועדי האירועים המיוחדים. עם זאת, הוא קיבל את טענת המערער כי חוות דעת המומחה אינה מספקת מבחינת הקשר הסיבתי הנדרש. 5. **טענות המשיב (המבוטח):** * **סופיות הקביעות העובדתיות:** המשיב הדגיש כי מדובר בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, וכי יש לכבד את האמון שנתן בית הדין האזורי בגירסתו. * **אירועים מיוחדים:** המשיב הדגיש את שלושת האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, וטען שהראשון גרם להתפרצות המחלה, והשניים הנוספים החמירו אותה. * **חוות דעת המומחה:** המשיב טען שחוות הדעת חד-משמעית וברורה. **חידושים משפטיים או דגשים בפסק הדין:** * **הבחנה בין "מתח מתמשך" ל"אירוע מיוחד":** פסק הדין מחזק את הדרישה להוכחת קשר סיבתי בין **אירוע ספציפי** (או רצף אירועים שניתן להגדירם בבירור) לבין המחלה, ולא די בהוכחת מתח נפשי כללי שנגרם כתוצאה מעיסוק או מצב חיים. * **הצורך במענה ברור מהמומחה הרפואי:** גם כאשר המומחה קובע קשר סיבתי כללי (למשל, למתח), אם הוא אינו יכול לקשור זאת באופן ברור לאירועים שהוגדרו על ידי בית הדין, בית הדין עשוי להורות על מינוי מומחה נוסף. * **חשיבות פרשנות שאלות ההבהרה:** בית הדין הארצי מראה כיצד תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הן קריטיות להבנת חוות הדעת ולקבלת החלטה, וכי אי-מענה לשאלות מהותיות עשוי להוביל להחלטה שלא לראות בחוות הדעת כמספקת. * **אימוץ גמיש של עובדות בית הדין האזורי:** בית הדין הארצי אימץ את הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי הגדרת האירועים המיוחדים, אך קבע כי הניתוח הרפואי שניתן לא היה מספיק כדי להגיע להכרעה. **לסיכום:** פסק הדין מדגיש את הצורך המדוקדק בהוכחת קשר סיבתי בין **אירועים חריגים ומוגדרים בזמן ובמקום** לבין מחלה, גם כאשר קיימת פגיעות מנטאלית ואירועים קשים. הוא מבהיר את תפקידו של המומחה הרפואי כמספק תשובות ברורות ומנומקות, ואת סמכות בית הדין לדרוש הבהרות נוספות או אף מינוי מומחה נוסף, כאשר חוות הדעת הראשונית אינה מספקת את התשתית הנדרשת להכרעה שיפוטית.