ע"ע 47576-10-12

תקציר

הערעור מתייחס לזכויותיהם של מטפלים, בעיקר עובדים זרים, המתגוררים בבית מטופליהם למנוחה שבועית ולשכר עבור עבודתם בתקופה זו. בית המשפט מסכם תחילה את הפסיקה הרלוונטית, לרבות פסיקה של בית המשפט העליון משנת 2009, אשר קבעה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על מטפלים סיעודיים המתגוררים בבתי מטופלים, בשל אופי עבודתם והקושי להבחין בין שעות עבודה ללא שעות עבודה. מאחר שחלפו שנים ללא פתרון חקיקתי, נדרש בית המשפט לפסוק בזכויותיהם של עובדים אלה. בית המשפט מדגיש כי למטפלים סיעודיים עומדת הזכות למנוחה שבועית וכי זכות זו צריכה להיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בשל אופייה הייחודי של עבודתם, החקיקה הקיימת אינה מתאימה לנסיבותיהם. לכן, על בית המשפט למלא את הפער החקיקתי. בית הדין קובע כי תקופת המנוחה השבועית למטפלים סיעודיים צריכה להיות לפחות 25 שעות רצופות וכי יש לחשב את הגמול עבור עבודה בתקופה זו כ-150% משכרם הרגיל. בנוסף, על המעסיק להבהיר מראש את תנאי חופשת המנוחה. בית הדין דן גם בשכר המינימום ובניכויים, וקבע כי החלטות בית הדין האזורי בנושאים אלה התבססו על ראיות מספיקות. משכך, הערעור מתקבל בחלקו, והמערערים אינם נדרשים לשלם גמול בגין עבודה במנוחה השבועית. תחת זאת, על המשיבה להשיב מחצית מהסכום שקיבלה בגין רכיב זה, וכן 2,300 ₪ נוספים ששולמו לה לאחר התפטרותה.