רע"א 49900-05-24

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בתביעה שכנגד בגין לשון הרע. התובעים, בכר סטריט ועורך דינם עו"ד ניר יאיר, ביקשו לדחות על הסף את התביעה שכנגד שהגיש קליימן, בטענה כי היא נופלת תחת תחולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המטיל חסינות על פרסומים מסוימים שנעשו במסגרת הליכים משפטיים. בית משפט קמא דחה תחילה בקשה זו, אך לאחר עיון חוזר אישר אותה. קליימן הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המבקשים הייתה כי פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ח'יר נ' גיל קבע חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו במסגרת הליכים משפטיים, שאמורה לחול על המקרה הנוכחי. עוד נטען, כי החלטתו של בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות, לרבות פסיקה של אותו שופט, וכי אין להתנות את החסינות המוקנית בסעיף 13(5) בתוכן הפרסום או במניעיו. לעומת זאת, קליימן טען כי החסינות אינה מוחלטת ואינה אמורה להגן על פרסומים שנעשו בחוסר תום לב או בכוונת זדון. עם זאת, השופט קיבל את הערעור, והסכים עם פרשנות המבקשים לחוק. השופט הדגיש את הצורך בזהירות בפיטורים על הסף, אך גם את המשמעות של בירור שאלות משפטיות שיש בהן כדי לסיים את ההתדיינות המשפטית. הואיל ומכתב ההתראה שבלב התביעה שכנגד נשלח בטרם החל ההליך המשפטי, חלות עליו הוראות החסינות שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, יהא תוכנה או מניעיו אשר יהיו. משכך, נדחתה התביעה שכנגד, וקליימן חויב בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין.