ת"א 2423/06

תקציר

התובע, המשמש ככונס נכסים בנכס בבעלות ח.ח. אליהו ודבורה אוזן, הגיש תביעה נגד הנתבעים – זוג נשוי – בגין הפרת הסכם מכר מיום 21.3.06. בהסכם נקבע כי הנתבעים ירכשו את הזכויות בבית מגורים צמוד קרקע בקיסריה תמורת 2,740,000 דולר, כאשר היתרה תשולם תוך 30 יום מיום אישור ההוצאה לפועל למכירה. עם זאת, הנתבעים לא שילמו את היתרה במועד, ולמרות שניתן להם זמן נוסף, הם עדיין לא ביצעו את התשלום. כתוצאה מכך, ביטל הכונס את הסכם המכר וערך תמחור חדש, ומכר את הנכס לקונה אחר תמורת 2,200,000$. כונס הנכסים טען כי אי התשלום של הנתבעים מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר, המזכה אותו בפיצוי לפי חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה). הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי כונס הנכסים פעל בחוסר תום לב וברשלנות. עוד טענו כי כונס הנכסים לא היה מוסמך להגיש את התביעה וכי ח.ח. אוזן לא הסכים לה. בית המשפט פסק לטובת כונס הנכסים. בית המשפט קבע, כי הנתבע הפר מן היסוד את הסכם המכר וכי לכונס הנכסים נתונה הסמכות – ואף החובה – לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים על מנת למקסם את התמורה לטובת כלל הנושים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכונס הנכסים סך של 2,292,921.77 ₪, שכללו את ההפרש במחיר המכירה, הפרשי שער חליפין וחיובי ריבית על הלוואת המשכנתא שלא נפרעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות הכונס ובשכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. מנגד, התביעה נגד הנתבע נדחתה. כונס הנכסים חויב לשלם לנאשם שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. בית המשפט הדגיש כי פסק דינו חל רק על המקרה הספציפי ולא מנע מהנתבעים להעלות תביעה נגד כונס הנכסים או הבנק בעתיד. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה בתוקף ביום 23.6.2010.