ע"א 2235/18

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה בין קבוצת בעלי דירות לבין הקבלן שלהם בנוגע לעיכוב ברישום הבעלות בדירה וליקויי בנייה. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הקבלן פעל בחוסר תום לב והפר את ההסכמים שנחתמו עם בעלי הדירות וגרם להם נזק. השופטת מדגישה את השיהוי הממושך – כ-19 שנים – ברישום הבתים המשותפים, ותומכת בהחלטת בית המשפט קמא לפסוק לכל בעל בית פיצויים בסך 30,000 ₪. סכום זה נחשב לפיצוי סביר בגין אי מילוי התחייבותו החוזית של הקבלן. בית המשפט מסכים גם עם פרשנותו של בית משפט קמא להסכם המכר, המסווג את חובת הקבלן לרשום את הבניין כתוצאה משפטית ולא כהתחייבות השתדלות. בנוסף, השופטת מכירה בזכותם של "רוכשי משנה", שרכשו דירות מהרוכשים המקוריים, לפנות לעיכוב ברישום, מתוך הכרה בנזקם, אם כי במידה פחותה מזו של הרוכשים הראשונים. עם זאת, מסיבות פרוצדורליות, חלק מבעלי הדירות (המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17) שבחרו שלא לשלם פיצוי כספי בתביעתם, מוחרגים מהפיצויים הכספיים שנפסקו. במקום זאת, ההחלטה מאפשרת להם את האפשרות לנהל את תביעותיהם בהליך נפרד. לבסוף, הערעור שכנגד נדחה, והקבלן מחויב לשאת בהוצאות כל המשיבים, למעט אלה שצוינו לעיל, בסך של 35,000 ₪.