עתפ"ב 18863-11-22

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקפידה את עניינו של המערער שערער על קנס מינהלי שהוטל בעבר, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט קמא לדחות את הערעור הייתה נכונה. חרף ההכרה בטעויות פרוצדורליות קלות בהליך שנקט בית משפט קמא בכל הנוגע להגשת בקשות והארכת מועדים, קבע בית המשפט כי מחדלים אלה אינם מכריעים בדחיית הבקשה ולפיכך אינם מצדיקים משפט חוזר או קבלת הערעור. בסוגיות המהותיות התיישר בית המשפט עם מסקנותיו של בית משפט קמא לפיהן לא הייתה חובה לקיים דיון בדבר הארכת המועד לערעור על קנסות אלה. בצדק יישם בית משפט קמא עקרונות מתיקים בולטים, תוך שימת דגש על גישה זהירה להארכת מועדים. טענות המערערת, לרבות אי הגשה ראויה והפרות פרוצדורליות, היו חסרות מהימנות, שכן הראיות הצביעו על שירות לגיטימי של ההודעה. זאת ועוד, המערער לא הציג נימוקים משכנעים ולא הוכיח חפות ביחס לעבירה בה הואשם, ואף לא עמד בתנאים שהיו יכולים להקל על עבירותיו. למרות גובה הקנס המשמעותי, הדגיש בית המשפט כי אין זו לבדה סיבה מספקת להפוך את ההחלטה, במיוחד נוכח השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וההגנה הבלתי משכנעת של המערער. משכך, בלא נמצאו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית משפט קמא, נדחה הערעור, וכן חויב המערער בהוצאות משפט של המשיב.