ד"מ 30710-05-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש מבקש מקלט אריתריאי נגד שלושה נתבעים לתשלום הפרשי שכר, תנאים סוציאליים שונים ופיצויי פיטורים. התובעת הועסקה באתר בנייה בבעלות הנתבעת 1 ובמיקור חוץ על ידי הנתבעים 2 ו-3. התובע טען כי פוטר ללא סיבה, ואילו הנתבעים טענו כי התובע נטש את עבודתו. בית הדין מצא כי גרסתו של התובע לפיטוריו אינה עקבית והגיע למסקנה כי לא הוכח כי פוטר. לפיכך, תביעתו לפיצויי פיטורים נדחתה. עוד נקבע כי תקופת העסקתה של התובעת נמשכה מיום 1.7.2014 ועד ליום 4.9.2015. באשר לגובה השכר והזכויות הסוציאליות, קיבל בית המשפט את התעריף השעתי בסך 25 ₪ המוזכר בתלושי השכר כשכרו של התובע, שכן מהראיות עולה כי התעריף הגבוה יותר של 29.5 ₪ לשעה הנתבע על ידי התובעת לא היה מוסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי מעסיקיה של התובעת היו הנתבעים 2 ו-3, שניהלו עסק להשמת כוח אדם, ולא הנתבעת 1. נמצא כי התובע עבד בבניין או בתמיכה בעבודות בנייה ולכן היה זכאי להטבות מסוימות על פי צו ההרחבה בענף הבנייה. עם זאת, חלק מתביעותיו לזכויות סוציאליות נדחו מאחר שנמצא כי התשלומים החודשיים שקיבל כיסו הוצאות אלה. בסך הכל חויבו הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע סך של 14,583 ₪, כולל הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה והבראה, דמי חגים ופיצויים בגין הפרשות שאינן פנסיוניות. הסכום חושב על פי חישובי התובע, אשר בית המשפט מצא כמדויקים. כמו כן, חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. בינתיים נדחתה התביעה נגד הנתבע 1.