ת"א 8225-11-08

תקציר

קביעתו של השופט היא כי התביעה מתקבלת בחלקה כנגד הנתבע מספר 1 ונדחית כנגד הנתבעים 2 ו-4. הטענה היא כי יש לראות בתובע צד להסכם השותפות שנחתם בין הנתבעים, וכי הסכם ההעסקה שנחתם בין החברה לתובע מהווה תיקון להסכם שותפות זה. השופט מקבל טענה זו. לפיכך, השותפים מחויבים להקצות מניות לתובע על פי הסכם העבודה. השופטת מסכמת כי ההסכם עם התובע הופר משום שהמניות לא הוקצו לו זמן קצר לאחר שהחל לעבוד בחברה ולמסור את המידע המקצועי שהיה ברשותו, ולאחר ששילם את הסכום הנדרש באותה עת - 10% מהסכום ששילמו השותפים האחרים באותו מועד. השופטת קובעת כי הסיבה היחידה שלא הוקצו המניות היא משום שהתובעת סירבה לחתום על תיקון להסכם שכבר נחתם, דבר שהיה מרע את תנאיו. באשר לשאלה מי אחראי להפרת ההסכם קובע השופט כי הנתבע מספר 1, רוזן, הפר את התחייבויותיו האישיות כשותף וכצד להסכם השותפות. השופטת רואה בהתנהלותו של רוזן חוסר תום לב ומציינת כי אין זו הפעם הראשונה שרוזן עושה זאת לעובד. אשר לנתבעים 2 ו-4, מקבל השופט את עדותם כי לא היו מעורבים באי הקצאת המניות ואף לא ידעו על כך עד להגשת התביעה. לפיכך, התביעה נגדם נדחית. אולם, אם טעה השופט במסקנה זו, על הנתבע מס' 1 לשפות אותם, כפי שנקבע במכתב השחרור והשיפוי שנחתם ביניהם. כמו כן מורה השופט על מחיקת עילת התביעה הנוגעת לכתב הפיטורים, שכן לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בעניין זה. מבחינת הפיצוי נפסק לתובע 90,606 ₪ מהנתבעת 1. סכום זה מבוסס על חישוב 3% משווי החברה בעת עזיבת התובע, בניכוי הפחתה של 30% ואופציית דילול של 25% שנקבעו בהסכם, ומבלי להחזיר לתובע את 30,000 ₪ ששילם עבור המניות. כמו כן נדרש הנתבע מס' 1 לשלם לתובע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-10,000 ₪ הוצאות משפט. התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ויחזיר להם את חלקם בחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט.