ע"פ 4752/08

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של הריגה, בו מעשיו הפזיזים של המערער הביאו למותו של הקורבן. המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. הדיון מתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות: היסוד הנפשי בעבירת ההריגה, הקשר הסיבתי והחריג לחוסר שליטה. אשר ליסוד הנפשי, מצא בית המשפט כי המערער אכן צפה את האפשרות לתוצאה הקטלנית, העולה בקנה אחד עם המבחן הסובייקטיבי של פזיזות. בית המשפט הסתמך על דבריו של המערער עצמו, אשר אישרו את מודעותו להשלכות האפשריות. יתר על כן, אופיו של כלי הנשק וניסיונו הרב של המערער עימם מלמדים על הבנת הסיכונים הכרוכים בכך. בית המשפט דחה את טענת המערער כי תגובת הקורבן הייתה בלתי צפויה, נוכח הסכסוך ארוך השנים ואפיונו של המערער עצמו את הקורבן כתוקפני. בסוגיית הקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי ציפייתו של המערער לתוצאה הקטלנית הייתה סבירה, ואף הסיבה הישירה למות הקורבן – המאבק על האקדח – הייתה צפויה באופן סביר. באשר לחריג של חוסר שליטה, הסכים בית המשפט עם המשיב כי הנסיבות אינן מחייבות בחינה של היבט זה. התנהגותו המבוקרת והפסולה של המערער – לרבות התגרות בקורבן, שליפת נשקו והסלמת האלימות – יצרה סיכון צפוי מראש שהוביל למותו. דחיית הערעור הייתה ראויה, שכן התנהלותו של המערער סיפקה את יסודות ההריגה מבלי להיזקק לדוקטרינות של חוסר שליטה. השופט א. א. לוי נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' ארבל וח' מלצר.