עמ"נ 38907-10-17

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת על כך שהוועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות אישרה תכנית בנייה שפגעה לכאורה ברכושם של המערערים בכך שהקטינה את קו הבניין הקדמי, חסמה את שדה הראיה שלהם והטילה צל על דירותיהם. השאלה שעמדה בפני ועדת הערר הייתה האם נגרם נזק לשווי דירותיהם של המערערים, ואם כן, מהו שווי הנזק. הוועדה מינתה שמאי מייעץ להערכת הנזק, שמצא השפעה שלילית על ערך הדירה וקבע את שיעור הפגיעה. ועדת הערר אימצה את חוות דעתו של השמאי, לא מצאה טעות מהותית או פגם חמור, והגיעה למסקנה כי דירות המשיבים סבלו מירידת ערך. באשר לפטור מפיצויים לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה, בחנה הוועדה האם הפגיעה סבירה והאם אין זה צודק לשלם פיצויים למערערים. נמצא כי הפגיעה התמקדה בבניין המערערים בלבד ולא פוזרה, והשינוי בקו הבניין אינו משקף מגמה תכנונית כללית. לפיכך, הוועדה הגיעה למסקנה כי הפגיעה הייתה בלתי סבירה. יתר על כן, הוועדה לא החליטה על תנאי הצדק, אך ציינה כי הסתמכותה של הוועדה המקומית על שמאי מוטה פוטנציאלי היא בעייתית. המערער טען כי הפגיעה הייתה סבירה ונפוצה, והחלטת הוועדה הייתה בניגוד למדיניות השיפוטית. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש להכריע בכל מקרה לגופו, והחלטת הוועדה התבססה על הנסיבות הספציפיות. מסקנת הוועדה כי הפגיעה הייתה בלתי סבירה הייתה מוצדקת, והמערערת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי אין זה צודק לשלם פיצויים. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.