תא"ח 64564-05-18

תקציר

התובעים ומר ברוכים חתמו בשנת 2012 על מזכר כוונות, המאשר מכירת מחצית מזכויות הבעלות בחנות לראשונה. הערת אזהרה נרשמה גם לטובת התובעים באוקטובר 2014. במאי 2013 נחתם הסכם שכירות בין מר ברוכים הבאים לבין הנתבעת, ממנו נהנו התובעים בעקיפין. בשנת 2015, מחלוקת על מס רווחי הון הובילה את התובעים לתבוע את מר ברוכים. בינתיים חתמו מר ברוך והנתבעת על הסכם שכירות שני, המפחית את דמי השכירות ומאריך את התקופה. התובעים טענו כי הסכם זה נעשה מאחורי גבם וביקשו פינוי. הנתבע טען כי ההסכם השני תקף וצריך לעמוד. בית המשפט מצא כי התובעים מחזיקים בזכויות מעין קנייניות בחנות וכי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הודיעה להם על ההסכם החדש. לפיכך, הסכם החכירה הראשון גובר על השני. מאחר שפג תוקפו, על הנתבע לפנות את החנות. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת לדחייה על הסף ומצא כי זכויותיהם של התובעים נבעו מהתזכיר והערת האזהרה המחייבים, שהקנו להם זכויות מעין קנייניות. התנהלותו של הנתבע, יחד עם ידיעתו על הערת האזהרה, עלו כדי חוסר תום לב. מכאן, שהסכם הגישור בין התובעים לבין מר ברוכים, שלא קבע את מעמדם של התובעים, והסכם השכירות הראשון, מחייבים את פינוי הנתבעת. בית המשפט הורה לנתבעת לפנות את החנות עד ספטמבר 2020 ולשלם לתובעים הוצאות בסך 30,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.