ת"א 206/05

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה להדיח את הבורר, עו"ד ס.ש. ואנו, מתפקידו בהתבסס על סעיפים 11(1) ו-11(2) לחוק הבוררות, התשכ"ו-1966. המבקש, המבקש, טען כי הבורר סיכל את חקירתו הנגדית של המומחה ופגע בזכות הבאת ראיות בכך שלא אפשר את עדותם של עדים בעניינים טכניים ומנהליים. במקום זאת, הבורר דרש מהמבקש להגיש חוות דעת מומחה, שהטילה חיובים כספיים מיותרים. עוד טען המבקש כי הבורר פעל באופן בלתי סביר בכך שקבע דרישות פרוצדורליות שפגעו במבקש והראו משוא פנים. המשיב טען כי הבקשה הוגשה מאוחר מדי ויש לדחותה, מטעמים פרוצדורליים. זאת ועוד, המשיב טען כי המבקש מנסה לעכב את הליכי הבוררות. השופט קבע כי בקשת המבקש לא הוגשה באיחור ודן בחמשת העניינים שלטענת המבקש מהווים נימוקים להדחת הבורר. השופטת התייחסה לפסיקה קודמת והדגישה כי הדחת בורר היא עניין רציני ויש לשקול אותו רק אם קיים בסיס אובייקטיבי לחוסר אמון או חשש ממשי למשוא פנים. השופט בחן כל אחת מטענות המבקש ומצא כי למעט החלטת הבורר להגביל את עדותו של העד, אשר פגעה בזכותו של המבקש להציג ראיות, החלטותיו האחרות של הבורר, לרבות אלה הנוגעות לדרישות פרוצדורליות, נפלו בגדר שיקול דעתו ולא הצדיקו את הדחתו. באשר לפגיעה בזכות ההבאת ראיות, הורתה השופטת לבורר לשמוע את העדים וטענה כי בשל מעמדו הוותיק של הבורר והיעדר כוונת זדון, אין צורך להרחיקו. עוד ציינה השופטת כי פסק הבוררות טרם הוצג, מה שמשאיר מקום לבורר לשקול מחדש את הראיות והטענות. לבסוף הורה השופט על צו מניעה קבוע האוסר על הבורר להציג את פסק הבוררות עד להודעה חדשה וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.