ת"א 3512-08-12

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית בה תבעה התובעת, י.ס.ר.ס תחנות בע"מ, את מדינת ישראל – משרד הפנים – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה צפון ואת החברה הלאומית לדרכים בע"מ בגין נזקים שנבעו מאיחור בפתיחת תחנת דלק. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. התובע טען כי מדובר בעוולה מתמשכת, ולכן יש לחשב את תקופת ההתיישנות מהאירוע האחרון. לחילופין, טענה התובעת כי המועדים שהציעו הנתבעים לתחילת תקופת ההתיישנות אינם רלוונטיים שכן הנזק אינו ניתן לחלוקה. השופטת פתחה את דבריה בדיון על תכליתה של תקופת ההתיישנות וחריגיה, והדגישה כי פיטורים מחמת תקופת ההתיישנות מחייבים זהירות רבה. לאחר מכן סיווג השופט את מהות התביעה, והגיע למסקנה כי היא מבוססת על עוולות מתמשכות, ולכן חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. משכך, קבעה השופטת כי התביעה בגין נזק שנגרם לפני 02/08/05, שבע שנים לפני הגשת התביעה, חוסה תחת תקופת ההתיישנות. השופטת גם שקלה ודחתה את טענת הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בעילה של שיהוי, ולא מצאה ויתור על זכויות או הרעה בעמדת הנתבעים לאורך השנים. השופט קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.