ת"א 7131/99

תקציר

התובע, עובד שנפגע במהלך עבודתו, תבע את מעסיקו בגין רשלנות. התובעת טענה כי המעסיק לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים כדי להבטיח את בטיחות עובדיו, ולא סיפק הנחיות ואזהרות מתאימות, דבר שהוביל לפציעתו של התובע. באירוע המדובר סידר התובע פחים גדולים, המכונים איסקורית, שמשקלם נע בין 40 ל-50 ק"ג כל אחד, ואורכם היה כ-5 מטרים. כאשר התכופף התובע להרים פח נוסף, נפלו עליו הפחים שכבר נערמו על הקיר ופגעו בראשו. בית המשפט המחוזי הכיר בחובת הזהירות הרעיונית שמעסיק חב כלפי עובדיו. עם זאת, נפסק כי המעסיק נקט אמצעים סבירים למניעת סכנות צפויות, וכי חובת הזהירות במקרה זה אינה קונקרטית. בית המשפט הפעיל את מבחן הציפייה כדי לקבוע את חובת הזהירות הקונקרטית, ומצא כי סכנת נפילת הפחים הייתה צפויה וסיכון רגיל הכרוך בביצוע העבודה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנחת התובע כי התאונה לא הייתה מתרחשת אלמלא היו מדפים אינה נתמכת בראיות, וכי רשלנותו של התובע עצמו בערימת הפחים בזווית שגויה הייתה הגורם העיקרי לאירוע. הוראות בטיחות או שיטות עבודה אחרות לא הוכחו, ולא ניתן להטיל על המעסיק אחריות לפציעתו של התובע. לפיכך, נדחתה התביעה שהגיש התובע נגד מעסיקו.