בש"פ 1084/20

תקציר

הכרעת הדין האמורה עניינה בערעור על מעצרם של שני מערערים המבוקשים להסגרה לנורבגיה. בית המשפט קבע כי הוראות חוק סדר הדין הפלילי לעניין מעצרים חלות גם על תיקי הסגרה. לפיכך, יש לקיים את עילות המעצר ולשקול חלופות מעצר כדי למזער את הפגיעה בחירותו של המבוקש. השופט מגיע למסקנה כי האינטרס במילוי התחייבויות בינלאומיות, במקרה זה, חובותיה של ישראל כלפי נורבגיה, אינו גובר על הזכות לחירות טרם הרשעתה. תחת זאת, ניתן למתן את הסכנה הנשקפת מהמערערים ואת הסיכון לבריחתם באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני, תנאים מגבילים משמעותיים וערבויות כספיות. השופט מקבל את הערעור, מורה על פיקוח אלקטרוני ותנאים נוספים שיקבע בית המשפט המחוזי, ומחזיר את הדיון לבית המשפט האמור לבדיקה נוספת. החלטה זו מתבססת על היעדר ראיות המצביעות על כוונה לברוח, על המלצותיו החיוביות של שירות המבחן ועל הימצאותם של המערערים בישראל בשנים האחרונות. פסק הדין מדגיש את משקלן המצומצם של החובות הבינלאומיות בהחלטה על מעצר ומדגיש את חשיבות ההגנה על כבוד האדם וזכויותיו בהחלטות מעצר ומעצר.