רע"א 3599/18

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור, לעניין פרשנותו ותחולתו של סעיף 30א לחוק התקשורת, שעניינו משלוח דברי פרסומת. בית המשפט מגיע למסקנה כי היקפו החקיקתי והעובדתי של המקרה לא הוצג כראוי, וכי הבקשה אינה יכולה לשמש בסיס להכרעה בעניינים אלה. שתי השאלות העומדות על הפרק נוגעות לשאלה האם מסרים הנשלחים ברשתות החברתיות כפופים לחוק, ואם כן, האם המושג "הסכמה מפורשת" משתנה בהתאם לסוג התקשורת. בעוד שהערכאות הנמוכות יותר התייחסו לשאלה הראשונה, הדיון אינו ממצה, והעניין דורש בירור נוסף. השאלה השנייה סובבת סביב הפרשנות של "הסכמה מפורשת" בהקשר של פעילות פייסבוק, בהתחשב במאפייניה הייחודיים של הפלטפורמה. שאלות אלה קשורות זו בזו, ופתרון לקוי עלול להוביל לתוצאות בלתי רצויות. בית המשפט מדגיש את היקפה המצומצם של הבקשה ואת הסטנדרט המחמיר לבחינת מקרים כאלה, ומציין כי חלק מהסוגיות המועלות זוכות להתייחסות ראויה יותר מצד המחוקק. במקרה ספציפי זה, בית המשפט אינו מוצא פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודוחה את הבקשה מבלי להידרש לתגובה, ובכך מקיים את ההחלטה הקודמת.