בג"צ 967/16

תקציר

בעתירה נטען כי פרקטיקת הריסת בתי המחבלים על ידי המדינה היא צעד בלתי חוקי הגורם נזק רב למשפחות המחבלים ועלול לגרום גם נזק סביבתי. הם ביקשו מבית המשפט להוציא צו המונע הריסת שני בתים של מחבלים שביצעו פיגועים לאחרונה. המדינה הצדיקה את ההריסות כאמצעי הרתעתי הכרחי, בתמיכת שירות הביטחון הכללי, שטען כי הריסת הבתים מונעת פיגועים פוטנציאליים. בית המשפט סירב להיעתר לבקשת העותרים, וחזר על עמדתו ארוכת השנים לפיה הריסת בתים משמשת להרתעה בלבד ולא כאמצעי ענישה. בית המשפט קיבל את עמדת שירות הביטחון הכללי לפיה הריסת בתים מהווה הרתעה אפקטיבית ברוב המקרים. באשר לנסיבותיה הספציפיות של כל עתירה, מצא בית המשפט כי אחת מטענות המחבלים – לפיה הוא לא התגורר בבית המיועד להריסה – הופרכה על ידי חומר הראיות. בשאלת מצבו הנפשי של המחבל השני, קבע בית המשפט כי מעשיו נבעו ממניעים לאומניים וכי אין עדות למצב פסיכוטי. לפיכך קבע בית המשפט כי החלטת המדינה להרוס את הבתים הייתה מוצדקת ועולה בקנה אחד עם הנסיבות החריגות המפורטות בתקנה 119. פסק הדין כלל גם דיון באיזון בין שיקולי הביטחון לבין זכויות הנפגעים מההריסות, תוך שימת דגש על קדושת חיי אדם ועל נחיצות ההרתעה במצב הביטחוני הנוכחי. בית המשפט הגיע למסקנה כי העתירות לא ייענו, וצווי הביניים יפקעו בתוך שבוע כדי לאפשר למשפחות זמן להיערך.