ע"א 481/84

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על דחיית בקשה להוציא נתבע זר בצו בית משפט, אסטנו, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. המערערת, אטלנטיק, הזמינה שתי ספינות מהמשיבה מס' 1, אסטנו, ורכשה אותן באמצעות המשיבה מס' 3, דמוס. כמו כן הוסכם כי אסטנו תשלם לאטלנטיק עבור שירותים הקשורים לספינות. המשיבה מס' 2, צים, רכשה מאוחר יותר את דמוס ואת הזכות באוניות. בהסכם המכירה לא צוין עמלות עבור שירותיה של אטלנטיק, אך אטלנטיק נותרה זכאית להן. כשאטלנטיק דרשה תשלום מאסטנו, האחרונה הפנתה אותם לצים. אטלנטיק תבעה את שני המשיבים, וביקשה פסק דין מקוצר וצו בית משפט עבור אסטנו בספרד. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה, וקבע כי אף שהתקיימו הדרישות הפורמליות, התביעה נגד צים הייתה משנית לתביעה נגד אסטנו, ויצר את הרושם שהיא הוגשה כדי לגרור את אסטנו למערכת המשפט הישראלית. גם התצהיר התומך בבקשה לצו ההוצאה לפועל לא היה מפורט דיו. לפיכך, הערעור נדחה, ואטלנטיק חויבה בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. השופט י' בך נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ד' לוין וי' מלץ.