ע"א 17743-03-09

תקציר

התובע תבע את הנתבעים – רופאי קופת החולים ובית החולים וצוותו שטיפלו בו – בגין רשלנות רפואית, שלטענתו גרמה לו לסבול מהידבקויות ונאלץ לעבור מספר ניתוחים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת הנאשמים. הן התובע והן הנתבעים ערערו על החלטה זו. השופטת ר' סוקול והשופטת דיאנה סלע דחו את ערעור התובעת, והסכימו עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה התובעת לא הצליחה להוכיח את רשלנות הנתבעים. הם קבעו כי יש לבחון את פעולות הרופאים על סמך המידע שהיה בידיהם בעת הבדיקות והטיפולים ולא בראייה לאחור, וכי האבחנה של מחלת קרוהן שהרופאים נקטו בה הייתה סבירה בהתחשב בסימפטומים שהציגה התובעת. יתר על כן, השופטים הסכימו כי קצב הבדיקות היה סביר וכי הרופאים לא התרשלו בכך שלא שקלו את האפשרות של דלקת התוספתן בשלב מוקדם יותר של תהליך האבחון. השופט י' גריל הסכים חלקית עם החלטת חבריו. הוא הסכים כי יש לדחות את הערעור נגד בית החולים והרדיולוג, אך סבר כי רופא המשפחה והגסטרואנטרולוג לא הצליחו לאבחן את מחלתה של התובעת – דלקת התוספתן – בתוך זמן סביר. עם זאת, השופט גריל הדגיש כי מסקנה זו אינה מרמזת באופן אוטומטי כי רופאים אלה חייבים בפיצוי התובע. הוא הסכים עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, כי השאלה האם ניתוח הבטן של התובעת גרם להידבקויות מחייבת מינוי מומחה רפואי. לפיכך, השופט גריל היה מחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר לצורך מינוי מומחה והמשך הליכים להכרעה בסוגיות הקשר הסיבתי ומידת נכותו של התובע. בנוסף, קבע השופט גריל כי יש לדחות את ערעורו הנגדי של התובע בשאלת ההתיישנות, תוך שהוא מסכים עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה אדם סביר במצבו של התובע לא יכול היה לדעת כי הנזק ממשי וניתן לתביעה, עד למועד הניתוח השני, אז התגלתה החסימה המלאה.