עמ"נ 5594-03-18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על מדיניות ההגירה הישראלית. המערערים, חוזה ושיריימה, שהם כיום בגירים, ביקשו תושבות קבע בישראל על סמך מגוריהם ארוכי הטווח בארץ, לימודיהם בבתי ספר ישראליים ומילוי חלקי של דרישות התושבות. עם זאת, בקשתם נדחתה בשל כניסתו הבלתי חוקית של אביהם לארץ ממצרים, בניגוד לחובת הכניסה עם אשרה תקפה. על פי פסק הדין, עניינם של המערערים נחשב, ובצדק, למקרה גבולי, המצדיק בחינה פרטנית לגופו של עניין על ידי ועדה מקצועית בין-משרדית. ועדה זו, בהתייעצות עם שר הפנים, החליטה שלא להעניק למערערים תושבות קבע, בהתחשב בנסיבות כניסתם ובפוטנציאל העידוד להסתננות בלתי חוקית לישראל. השופט קבע כי לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות וכי נלקחו בחשבון השיקולים השונים, לרבות טובת המערערים. יתר על כן, השופט הדגיש את הצורך באיפוק בהתערבות בהחלטות מינהליות, במיוחד כאשר הן כרוכות בסמכותה הרחבה של הרשות המבצעת במדיניות ההגירה. הערעור נדחה, כאשר תקופת החסד אפשרה למערערים להסדיר את יציאתם מישראל עד ליום 28.2.2019. ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, והערבות שהופקדה על ידי המערערים תוחזר.