ת"א 4205-03-15

תקציר

התובעות, רעות ואיה קליין, תבעו את הנתבעות על כך שלא מסרו נכס למגורים במועד, דבר שגרם להן נזקים כספיים. הנתבעים הם המוכרים, מושב אילניה, מזכירו, ושני נאמנים המנהלים את הסדר המכר מטעם משקם המושב. באפריל 2009 זכו התובעים במכרז לבניית שני מגרשים עם בתי מגורים במושב אילניה וחתמו על הסכמי רכישה בשנת 2009. המשקם אישר את העסקה עבור הנכס של רעות באפריל 2010 ושל איה באוקטובר 2011, בעקבות ערעור על דחיית מועמדותה של איה. התובעים טענו כי איחורם של הנתבעים בהגשת מסמכי הפניה חתומים אליהם גרם להם להפסיד הנחה מוגבלת בזמן בדמי החכירה ממינהל מקרקעי ישראל. תוקף ההנחה פג במאי 2012, והתובעים טענו כי קיבלו את המסמכים החתומים מהנתבעים ביוני 2012, מאוחר מכדי ליהנות מההנחה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. בית המשפט קבע כי הסכמי המכר מבהירים באופן ברור את מהות הזכויות הנמכרות וכי הנתבעים לא הפרו את חובת הנאמנות המוטלת עליהם כלפי התובעים, שכן האחרונים בחרו שלא לשכור עורך דין שייצג אותם למרות שניתנה להם ההזדמנות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הנתבעים אחראים לעיכוב בהגשת מסמכי ההפניה, וקבע כי התובעים קיבלו את המסמכים המקוריים החתומים מהנתבעים באפריל 2012 – חודש וחצי לפני פקיעת תוקף ההנחה. התובעים יכלו להסדיר את ענייניהם מול רמ"י בתקופה זו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי העתקים, ולא מסמכים מקוריים, נדרשו לפתיחת תיק במינהל מקרקעי ישראל באותה עת, וניתן היה להוסיף את מפת המדידה החסרה מאוחר יותר. השיהוי של התובעים בהגשת המסמכים לרמ"י לא היה באחריות הנתבעים. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעים לא הביאו ראיות לסכומים ששילמו למינהל מקרקעי ישראל או לנזק כספי כלשהו שנגרם להם לכאורה. לאור ממצאים אלה, התביעה נדחתה במלואה, ולא ניתן צו להוצאות נוכח התנהלותם המכבדת של התובעים במהלך ההליך.