ת"א 3077/04

תקציר

התובע, בעל שלוש חנויות בשוק סיטונאי, הגיש תביעה נגד הנתבע להסיר את ידו מהנכס ולשלם תשלומי חובה ודמי שכירות. הנתבע טען כי הוא דייר מוגן וביצע השקעות משמעותיות בנכס על בסיס הבטחות שלטוניות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו וכי מעשיו של התובע בהריסת הנכס בזמן שהתיק היה תלוי ועומד לא היו מספקים. השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם 36,858 ₪ עבור דמי שכירות של חנות מספר 9, 38,720 ₪ עבור שכירות של חנות מספר 11 ו-105,266 ₪ עבור ארנונה, ביוב ומים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מתאריכים נקובים. סכומים אלה היו נמוכים מתביעות התובעת, מה שלא גרם לצו להוצאות. השופט גם הביע חוסר שביעות רצון ממעשיו של התובע בהריסת הנכס בטרם הוכרע התיק. פסק הדין הדגיש את חשיבות כיבוד ההליך השיפוטי והימנעות משפיטה עצמית.