ת"צ 16839-06-14

תקציר

המבקשים ביקשו לאשר תובענה ייצוגית נגד עיריית תל אביב-יפו להשבת ארנונה שנגבתה לכאורה שלא כדין מחברי הקבוצה. בבעלות המבקשים היה נכס בתל אביב, שחויב בארנונה על סמך מדידה משנת 1991 שלא כללה שטח נוסף שתואר כחצר חשופה. בשנת 2013, בעקבות מדידה חדשה, החלה העירייה לחייב את המבקשים עבור השטח הנוסף, המסווג כ"מרפסת גן". המבקשים טענו כי לעירייה לא היה בסיס חוקי לחייב אותם בגין השטח הנוסף וכי הצו המתיר חיובים אלה אינו חוקי. לטענתם, העירייה הפרה את חוקי ההקפאה, שנועדו למנוע מרשויות מקומיות להעלות את הארנונה באופן שרירותי, בכך ששינתה את שיטת החישוב או הסיווג של נכסים ללא אישור השרים. העירייה הגנה על מעשיה וטענה כי השטח הנוסף סווג כראוי כ"מרפסת" וכי הצו משנת 1994, שקבע את הסיווג "מרפסת גן", יושם ולא הוגש עליו ערעור במשך שנים. נטען כי טענת המבקשים היא טעות נקודתית וכי תובענה ייצוגית אינה ההליך המתאים לפתרון הסכסוך. בית המשפט קבע כי המבקשים לא סתרו את חזקת השיהוי האובייקטיבי וכי העירייה יישמה את הצו הפגום לכאורה לפחות מאז סוף שנות התשעים. נמצא כי טענת המבקשים לא עוררה שאלות משותפות המצדיקות תובענה ייצוגית, שכן סיווג הנכסים מחייב בחינה פרטנית של כל מקרה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הסמכות המהותית בתביעה נתונה לוועדת הערר ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.