רע"א 4664/06

תקציר

במקרה זה, ביקשה המבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר אישר פסק דין קודם של בית המשפט לשכירות בעניין אטליז הממוקם ברחוב דיזנגוף 149 בתל אביב. נכס זה, שהושכר על ידי אביה של המבקשת בשנת 1936, היה נתון במחלוקת לאחר שהמשיבים, יורשי הבעלים המקורי, עתרו להערכת שווי מחדש של דמי השכירות ולהוציאם מהתעריפים הקבועים בחוק הגנת הדייר. המוקד היה האם שולמו דמי מפתח, דבר שהשפיע על חוקי הפיקוח על שכר הדירה. בית המשפט לשכירות קבע בתחילה כי אין ראיות התומכות בטענות בדבר תשלום דמי מפתח על ידי אביו של המבקש, למרות טענתו כי הלוואה שימשה למטרה זו ושכר טרחה המשולם לשוכרי משנה בגין פינוי נכס עומד בקריטריונים של דמי מפתח. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, בהסתמך על היעדר ראיות מספיקות לעסקאות מפתח בעמלות בתקופה הרלוונטית. בקשת רשות הערעור טענה לשאלות משפטיות משמעותיות על נטל ההוכחה, אך בסופו של דבר נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך הדגשה כי נטל ההוכחה מוטל על המבקש ולא מתקיים. הוא ציין את ההקשר המשתנה של חוקי הגנת הדייר, והדגיש את המעבר לעבר זכויות בעלות גדולות יותר במקרים שבהם דמי מפתח לא תועדו. ככלל, בית המשפט החליט כי המבקשת, לאורך שנים רבות של נהנית מדמי שכירות נמוכים, עומדת בקריטריונים של תקנה 1(22), התומכת בבקשת המשיבים להתאמות נוספות של שכר הדירה בהתאם לשוק.