ת"א 1927/06

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת, קופת חולים, בגין רשלנות באבחון וטיפול במחלת הריאות שלה. התובעת טענה כי כישלונה של הנתבעת לאבחן ולטפל כראוי במצבה הוביל לקטיעת אונת הריאה השמאלית שלה וכתוצאה מכך ל-30% נכות. התובעת טענה כי היא סבלה משיעול מתמשך עם כיח וחום נמוך במשך כשלוש שנים, אשר רופא המשפחה של הנתבעת אבחן בטעות כשפעת נגיפית או אלרגיה ולא פענח נכון את צילומי הרנטגן שלה. רשלנות זו, לטענתה, גרמה לעיכוב בטיפול בברונכיאקטזיס שלה, מה שהוביל לקטיעה. הנתבע הכחיש את הרשלנות וטען כי הקטיעה הייתה הכרחית בשל מחלת הריאה המולדת של התובעת, אשר הלכה במסלולה הטבעי. בית המשפט פירט את ההיסטוריה הרפואית של התובעת, תוך הדגשת תלונותיה הבלתי עקביות על שיעול והטיפול שקיבלה. נמצא כי טענותיה של התובעת בדבר שיעול עקבי עם כיח לא נתמכו ברשומות הרפואיות, וטענתה כי הרופאים תיעדו באופן סלקטיבי את תסמיניה אינה ראויה. עוד ציין בית המשפט כי המומחה מטעם התובעת ביסס את חוות דעתו על גרסאותיה הסובייקטיביות של התובעת, שלא תמיד אומתו בראיות רפואיות. באשר לחובת הזהירות של הנתבעת, מתח בית המשפט ביקורת על הימנעותו של רופא המשפחה מחקירת ההיסטוריה הרפואית של התובעת, אך הגיע למסקנה כי מחדל זה אינו מצדיק הטלת אחריות, שכן הוא אינו קשור לנזק שנגרם לו. בית המשפט בחן כל אחת מהטענות לרשלנות ומצא כי למעט פענוח צילומי רנטגן, רופאי הנתבעת לא חרגו מסטנדרט הטיפול המצופה מהם. זאת ועוד, הפרשנות השגויה של צילומי הרנטגן בשנים 2001 ו-2002 לא הטילה על הנתבע אחריות, שכן הטעויות לא היו מכוונות ולא היה להן קשר סיבתי לנזקו של התובע. בית המשפט הסכים עם מומחי הנתבעת כי לא ניתן היה למנוע את התקדמות המחלה ואת קטיעת הגפיים. הטיפול האנטיביוטי והבדיקות הנוספות שביקש התובע לא היו משנים את מהלך המחלה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, ודחה את תביעת התובע שכן התנהלות הנתבע לא גרמה לנזקו של התובע. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע, בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום.