בג"צ 4562/94

תקציר

השאלה המרכזית המתעוררת בעתירה זו היא האם לבית המשפט הצבאי יש סמכות לשפוט את העותר בגין הפרות לכאורה של תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 שבוצעו מחוץ לתחום השיפוט. נגד העותר, תושב עזה, הוגש כתב אישום בבית המשפט הצבאי בלוד בגין עבירות לפי תקנות 58(ב) ו-85(1)(א) לתקנות ההגנה, הנוגעות לפיגוע תופת במסעדה בניו דלהי בה מבקרים תיירים ישראלים. נטען כי בהתקפה נפצעו 11 בני אדם, בהם ארבעה ישראלים. העותר טוען כי בית המשפט הצבאי נעדר סמכות משום שהעבירות הנטענות בוצעו בחו"ל. בית המשפט מוצא כי הוראות חוק העונשין, לרבות הוראות השיפוט בעבירות שבוצעו מחוץ לישראל, חלות על הליכים המתנהלים בפני בית המשפט הצבאי בגין עבירות לפי תקנות ההגנה. הדבר נתמך בלשונה של תקנה 68 לתקנות ההגנה, ובהיעדר הוראות מהותיות בתקנות הנוגעות לאחריות פלילית, להגנות על נאשם ולדרכי ענישה. בית המשפט גם קובע כי התובע הכללי אינו נדרש לחוות דעת מומחה רשמית על תוכן החוק ההודי לפני שהסכים לכתב אישום בגין עבירה שבוצעה בהודו. במקום זאת, התובע הכללי יכול להסתמך על כל מידע שימושי כדי לקבוע כי העבירה מוגדרת כעבירה פלילית גם בתחום השיפוט שבו בוצעה. יתר על כן, התביעה הצבאית אינה מחויבת לשתף את ההגנה בכל חומרי החקירה, אך במקרה זה בית המשפט ממליץ כי התביעה תעביר להגנה העתק של מכתב רלוונטי שנשלח להודו. לפיכך, העתירה המערערת על סמכותו של בית המשפט הצבאי ועל תוקפו של כתב האישום נדחית.