ע"פ 431/92

תקציר

גזר הדין המדובר נובע ממקרה של אלימות במשפחה שהביא למותה של הקורבן. המערער, שהיה במערכת יחסים עם המנוחה, הואשם בהריגה בכך שלכאורה היכה אותה מספר רב של פעמים בבטנה באמצעות מרפקו, והביא למותה. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מבקש לבטל את ההרשעה ולהקל בעונש. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי סנגורו של המערער היא כי ההרשעה התבססה על עובדות שלא צוינו בכתב האישום, תוך שלילת האפשרות הסבירה של המערער להתגונן. התביעה טוענת מנגד כי העובדות שהוצגו בבית המשפט תומכות בהרשעה. שופטי בית המשפט העליון, ובהם השופטת דורנר, מסכימים כי לא ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להתגונן מפני העובדות החדשות שהוצגו בפסק הדין, אשר התמקדו בהתנהלותו של המערער לאחר המכות. כתוצאה מכך, ההרשעה בהריגה, מתהפכת. תחת זאת, הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות, בעונש מופחת של שלוש שנות מאסר, בהתחשב בנסיבות המקרה ובעברו הפלילי של המערער. החלטה זו מתבססת על הקביעה כי פעולתו של המערער לא הייתה מכוונת, אלא פזיזה. השופטים מדגישים את חשיבות הבטחת זכותו של המערער למשפט הוגן ומדגישים את השימוש המוגבל בסעיף 184 בהליך הפלילי.