עב"ל 20344/97

תקציר

המקרה נסוב סביב הפרשנות האם "שירות סדיר" בחוק שירות ביטחון כולל שירות קבע בהקשר של קביעת זכאות למענק עבודה מועדף לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי. המערער, ששירת בצה"ל לאחר שחרורו משירות חובה, טען כי שירות סדיר חל רק על שירות חובה. מנגד, המשיב טען כי שירות סדיר כולל שירות קבע, ומשכך זכאית המערערת למענק. בית הדין האזורי לעבודה צידד במשיב. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה לא הסכים וקיבל את הערעור, ופסק לטובת המערערת. השופטים, השופטים פליטמן, רבינוביץ ואדלר, פירשו את חוק שירות ביטחון כמגדיר שירות סדיר כשירות חובה עם תקופה קצובה הקבועה בחוק, למעט שירות קבע. הם הדגישו כי מטרת מענק העבודה המועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי היא לעודד חיילים שסיימו שירות חובה להשתלב בעבודות ספציפיות. מכיוון שאין הבחנה, בהקשר זה, בין מי שנרשם לשירות קבע לבין עובדים עם חוזים לתקופה קצובה, התמריץ אינו חל על חיילי קבע. זאת ועוד, השופטים הפנו לתיקון מס' 100 לחוק הביטוח הלאומי, המחריג במפורש שירות קבע מהגדרת שירות סדיר, ובכך חיזק את פרשנותם. מאחר שהמערער לא השתחרר משירות סדיר ולא עבד בעבודה מועדפת בשנתיים שלאחר שירות החובה, הגיע בית הדין למסקנה כי הוא אינו זכאי למענק עבודה מועדפת.