ת"א 16146-11-18

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין ת"א 16146-11-18 אורתם סהר הנדסה בע"מ (בתוכנית שיקום) נ' אאורה ישראל - יזמות והשקעות בע"מ ואח'** **מבוא** פסק דין זה עוסק בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, שהוגשה על ידי הנתבעות כנגד התובעת, חברת "אורתם סהר הנדסה בע"מ", הנמצאת בהליך שיקום. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם יש לחייב את התובעת, כחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, להפקיד ערובה, ובהינתן שהיא נמצאת בהליך שיקום, כיצד יש ליישם את הוראות הדין. **העובדות הרלוונטיות** התובעת (להלן: "המשיבה") הגישה תביעה בסך כ-9.8 מיליון ש"ח נגד הנתבעות (להלן: "המבקשות") בגין הפרת הסכם קבלנות. לטענת המשיבה, המבקשות הפרו את ההסכם בכך שביטלו אותו שלא כדין, לאחר שגרמו לעיכובים וניסו להתנער מהתחייבויותיהן. המשיבה דורשת פיצויים בגין ביטול הנחות, הסטת עלויות ואובדן רווחים. המבקשות טוענות כי הן ביטלו את ההסכם כדין, נוכח חוסר כדאיות כלכלית מצד המשיבה, דרישתה לתוספת תשלום, ומצבם הכלכלי הרעוע, שהצביע על הפרה צפויה של מחויבויותיה. בנוסף, טוענות המבקשות כי התביעה חסרת יסוד, שכן המשיבה לא הייתה יכולה לממש את מחויבויותיה, ולכן לא הייתה זכאית לרווחים שמהווים חלק ניכר מהתביעה. בעת הגשת הבקשה, המשיבה הייתה מצויה בהליכי חדלות פירעון, ולאחר מכן אושר לה הסדר שיקום, במסגרתו נמכרה החברה ובעלי המניות הקודמים אינם קשורים לתביעה. התביעה נחשבת לתביעת קופת הנאמנים לטובת נושיה. **השאלה המשפטית העיקרית – תחולת סעיף 353א לחוק החברות וחריגיו** השאלה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם יש לחייב את המשיבה, כחברה בעלת אחריות מוגבלת, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשות, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). * **עמדת המבקשות:** המבקשות טוענות כי ברירת המחדל לפי סעיף 353א לחוק החברות מחייבת הפקדת ערובה, אלא אם המשיבה תוכיח כי היא פטורה מכך. לטענתן, המשיבה, בהיותה חברה בפירוק, ואשר הותירה חובות של עשרות מיליוני ש"ח, אינה יכולה לטעון לאיתנות כלכלית. * **עמדת המשיבה:** המשיבה טוענת כי הוראת סעיף 353א לחוק החברות אינה חלה עליה במקרה זה. לטענתה, התביעה אינה של בעלי מניותיה, אלא של קופת הנאמנים לטובת נושיה במסגרת תוכנית שיקום. לפיכך, הנטל הוא על המבקשות להוכיח כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה. לחילופין, היא מבקשת להגביל את הסכום שיישמר בידי הנאמנים. **הבחנה נורמטיבית – סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי** בית המשפט מבחין בין שתי הוראות חוקיות רלוונטיות: 1. **תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:** זוהי הוראת "הדין הכללי". הכלל הוא שאין לחייב תובע בהפקדת ערובה, והחריג הוא כאשר מתקיימים שיקולים מיוחדים, כגון תושבות חוץ, מצב כלכלי ירוד, או סיכויי תביעה קלושים. בית המשפט מדגיש כי אין להתנות את זכות הגישה לערכאות, ויש לחייב בהפקדת ערובה רק בנסיבות חריגות. 2. **סעיף 353א לחוק החברות:** זוהי הוראת "דין ספציפי" החלה על חברות בעלות אחריות מוגבלת. הפסיקה קבעה כי הכלל כאן הוא הפוך – ככלל, יש לחייב חברה כזו בהפקדת ערובה, אלא אם היא תוכיח את איתנותה הכלכלית או נסיבות אחרות המצדיקות פטור. הנטל להוכחת הפטור מוטל על החברה. **פרשנות סעיף 353א לחוק החברות בהקשר של חברה בהליך שיקום (החידוש המשפטי)** זהו ליבת פסק הדין. בית המשפט קובע כי גם חברה הנמצאת בהליך שיקום, כגון המשיבה, כפופה להוראות סעיף 353א לחוק החברות, והנטל להצדיק פטור מערובה מוטל עליה. עם זאת, הוא מכיר בכך שמלאכת האיזון בין השיקולים מורכבת יותר במקרים כאלה. * **האינטרס של הנושים:** בית המשפט מפנה לעניין רפיח (רע"א 6528/14), ומדגיש כי כאשר מדובר בתביעה המוגשת על ידי חברה בפירוק (או שיקום), קיים אינטרס נוסף וחשוב שיש להביאו בחשבון – אינטרס הנושים. הנושים משוועים לכך שכספים המגיעים לחברה ימצאו את דרכם לקופת הפירוק/שיקום וישמשו לפירעון חובותיה. שיקול זה פועל לטובת הפחתת הערובה או הימנעות מהטלתה. * **קשיי חברה בהליך שיקום:** מנגד, בית המשפט מכיר בכך שחברות בהליך שיקום מתקשות לעמוד בתשלום הוצאות, ובמקרים רבים היקף החובות עולה על הנכסים. מצב זה נוטה לכיוון חיוב בהפקדת ערובה. * **מורכבות האיזון:** לאור האמור, בית המשפט מסכם כי מלאכת האיזון בין השיקולים במקרה של תובעת בהליך שיקום היא מורכבת יותר מאשר במקרה רגיל של חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת. **יישום הנורמות לעובדות המקרה** * **איתנות כלכלית:** בית המשפט קובע כי המשיבה לא ביססה איתנות כלכלית המצדיקה פטור מהפקדת ערובה. למרות שהיא טענה לקיום כספים בקופתה, לא הוגשה תמונה ממצה של מפת החובות וההתחייבויות. * **סיכויי ההליך:** בית המשפט נוטה לראות את סיכויי ההליך כפועלים לרעת המשיבה, בעיקר משום שחלק ניכר מהתביעה מורכב מאובדן רווחים, וקשה יהיה לפצות בגין רווחים שלא הייתה המשיבה מסוגלת לממש את מחויבויותיה. * **שיהוי בהגשת הבקשה:** בית המשפט מכיר בכך שהייתה השתהות מסוימת בהגשת הבקשה, שכן היא הוגשה לאחר שהמשיבה כבר החלה בהגשת ראיותיה. עם זאת, השיהוי משליך על גובה הערובה, אך לא על עצם ההצדקה להטלתה. * **גובה הערובה:** בית המשפט קובע כי הסכום המבוקש (400,000 ₪) מופרז. הוא קובע כי גובה הערובה אינו נקבע מגזירה אוטומטית מסכום התביעה, אלא לפי הערכת ההוצאות הצפויות. לאור חוסר המורכבות המשמעותי של התיק, ובעיקר מתוך התחשבות בשיקול המיוחד של התביעה המוגשת על ידי קופת הנאמנים לטובת נושים, בית המשפט קובע את גובה הערובה על 80,000 ₪. * **מנגנון הפקדת הערובה:** בית המשפט דוחה את הצעת המשיבה לאפשר לנאמנים לשמור את הכספים בידיהם, וקובע כי יש להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט, על מנת להקל על מימוש החיוב בהוצאות. **הכרעת בית המשפט** בית המשפט נעתר לבקשה בחלקה. הוא הורה למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשות בסך 80,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה, עד לתאריך 1.11.20. בנוסף, חויבה המשיבה בהוצאות המבקשות בגין בקשה זו בסך 4,500 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **החלת סעיף 353א לחוק החברות גם על חברות בהליך שיקום:** החידוש המרכזי בפסק הדין הוא קביעת בית המשפט כי הוראת סעיף 353א לחוק החברות, המחייבת חברות להפקיד ערובה, חלה גם על חברות הנמצאות בהליכי שיקום. בכך, נדחתה טענת המשיבה כי ההוראה אינה רלוונטית במקרה זה. 2. **איזון מורכב בין שיקולים:** בית המשפט מציג את מורכבות האיזון בין חובת הפקדת הערובה על פי חוק החברות לבין האינטרס של נושי החברה בהליך שיקום. מצד אחד, קיים אינטרס חזק של הנושים שיושקעו משאבים במימוש התביעה. מצד שני, החברה עצמה עשויה להתקשות לעמוד בהוצאות. 3. **שיקול דעת שיפוטי בגובה הערובה:** פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בקביעת גובה הערובה. הוא לא נקבע באופן אוטומטי, אלא על בסיס הערכה של ההוצאות הצפויות, מורכבות התיק, וכן שיקולים מיוחדים כגון מעמד התובעת כקופת נאמנים. 4. **הבחנה בין מקורות נורמטיביים:** ההבחנה בין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי לבין סעיף 353א לחוק החברות, וההסבר כיצד כל אחד מהם מפרש את הכלל והחריג, מספקת תמונה ברורה של המסגרת הנורמטיבית. 5. **הגנה על נושים כאינטרס ציבורי:** הדגש על אינטרס הנושים כשיקול המצדיק התחשבות בבקשת הערובה, מהווה הרחבה של התפיסה כי דיני חדלות הפירעון נועדו לא רק להגן על החייב, אלא גם לאפשר מימוש זכויות של נושים. **סיכום** פסק הדין קובע כי חברות הנמצאות בהליכי שיקום, גם כאשר התביעה מנוהלת על ידי נאמנים לטובת נושים, כפופות לחובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות. עם זאת, בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב בהתחשב במורכבות האיזון בין האינטרסים השונים, וקובע את גובה הערובה באופן מידתי, תוך התחשבות באינטרס של הנושים. בכך, פסק הדין מחדש את האופן שבו יש ליישם את הוראות חוק החברות בהקשר של תובעות בהליכי שיקום, ומדגיש את הצורך באיזון זהיר בין הגנה על הנתבעים לבין קידום מימוש זכויות הנושים.