ב"ל 50928-07-23

תקציר

הערר מתייחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה בנוגע לתביעת הנכות של המערער בעקבות פגיעה שהוכרה בשנת 2014. פסק הדין הקודם החזיר את התיק לוועדה עם הנחיה להשלים את חוות דעתה לגבי חוות דעת רפואית משנת 2020 ולהבהיר קביעה קודמת. הוועדה התכנסה מחדש ואישרה את החלטתה הקודמת, תוך ייחוס 5% הנכות היציבה של המערער לסעיף 34(ב)(1-2). המערער טען כי הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין, לא הבהירה את קביעותיה והסתמכה על מסמכים נוספים שלא פורסמו. עוד טענו כי החלטת הוועדה אינה ברורה בדבר חוסר הקשר של המערער עם גורם מלחיץ ואינה מסבירה את הפער בין הבדיקה הקלינית לבין ממצאים רפואיים קודמים. המשיב טען כי הוועדה דבקה בפסק הדין והחלטתה מנומקת. בדחותה את הערעור מצאה השופטת כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. החלטת הוועדה התייחסה לחוות הדעת הרפואית הנדרשת וסיפקה הבהרות. השופט הסכים עם המשיב כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת, וטיעוני המערער נגעו לעניינים רפואיים שבסמכותה הבלעדית של הוועדה. השופט הדגיש כי ממצאי הוועדה התבססו על בדיקתה הקלינית ופסק הדין אינו מחייב אותה לקבל חוות דעת רפואיות קודמות. זאת ועוד, טענות המערער בדבר מסמכים נוספים שלא היו ידועים וחוסר הבהירות בהחלטת הוועדה נמצאו בלתי משכנעות. השופט הגיע למסקנה כי הוועדה פעלה כראוי ודחה את הערעור, עם אפשרות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.