סע"ש 5378-07-19

תקציר

התובע, עובד זר מהשטחים, תבע את מעסיקו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו לו במהלך עבודתו בין השנים 2012 ל-2016. הנתבע טען כי טענות התובע אינן תקפות וכי חלקן מחוץ לתקופת ההתיישנות. בית המשפט התייחס תחילה לטענות הפרוצדורליות וקבע כי טענות התובע הובאו כראוי וכי לא ניתן לפסול תצהיר של מתורגמן על בסיס פגמים פרוצדורליים. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי שני הצדדים הציגו גרסאות לא קוהרנטיות וסותרות לאירועים. באשר להיקף עבודתו של התובע, בית הדין קיבל את העובדה שהתובע עבד 5-6 ימים בשבוע, אך לא קיבל את העובדה שעבד בממוצע 24 ימים בחודש כנטען. יומנו של התובע, ששימש אותו לתמיכה בטענותיו, לא היווה ראיה משכנעת בשל סתירות וחוסר בהירות. בית המשפט קבע כי שכרו היומי של התובע יעמוד על 203 ₪, בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה, ולא על 350 ₪ הנתבעים על ידי התובעת או 200 ₪ המשתקפים בתלושי השכר. בית המשפט פסק לתובע 11,469 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-13,608 ₪ עבור דמי הבראה, לאחר ניכוי הסכומים שכבר שולמו על ידי הנתבעת. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעות בגין הוצאות נסיעה, פיצוי גלובלי בגין חגים, שעות נוספות ועבודת לילה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ופיצויי פיטורים, עוגמת נפש ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בשל היעדר ראיות או כימות. באשר לתביעות הקיזוז של הנתבעת, קיבל בית המשפט את התביעה בגין הוצאות השימוש בטלפון של התובעת בסך 1,147 ₪, אך דחה את התביעה לניכוי הודעה מוקדמת. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 17,001 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין השכר וההטבות שלא שולמו. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם.