ע"א 4228/97

תקציר

התביעה נגד בית המשפט נגד בית הזיקוק-קטדין (שוויץ) בע"מ, כיום דגש מ.ב., המיוצגת על ידי בא כוח המערערת, וליאור חברה לתפירה בע"מ, המיוצגת על ידי עו"ד גאנם, המשיב. בחודש יולי 1991 מכרה המערערת למשיב מכשיר מים חמים וקרים מסוג "בר" ומסנן מים בסכום כולל של 5,940 ₪, אותם מימנה המשיבה באמצעות חברה חיצונית שנשלטה ככל הנראה על ידי המערערת. בעקבות תקלות חוזרות ונשנות במכשיר, ביקשה המשיבה לבטל את העסקה, דרישות שסורבו על ידי המערערת. לאחר מכן פנה המשיב לבית המשפט. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבה, בקובעו כי החוזה בוטל כדין וכי על כל צד להשיב את מה שקיבל מהשני. המערער ערער על החלטה זו. באשר לביטול החוזה טענה המערערת כי התקלות היו מינוריות וניתן היה לתקונן, ולכן היה על המשיב לתת להם שהות נוספת לקיים את החוזה. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי הכשלים החוזרים ונשנים מהווים הפרה יסודית של ההסכם. ההפרות היו כאלה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה אותן. רצונה של המשיבה לבטל את החוזה בעקבות התקלה השנייה היה, אפוא, מוצדק. בית המשפט דחה גם את טענותיה הנוספות של המערערת, לרבות טענתן כי הסכמת המשיב להתקין מכשיר משוכלל יותר הופכת את הביטול לבטל. ההסכמה הייתה מותנית, ומשלא התקיים התנאי, הביטול נותר בתוקף. גם טענת המערערת כי המשיב יכול היה להפחית את נזקיהם נדחתה, שכן פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא לא היה פיצוי בגין נזיקין אלא השבה חוזית של הסכומים ששולמו על פי החוזה שבוטל. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. השופטים מרדכי הס, י' יעקובי-שווילי ור' חפרי-וינוגרדוב הסכימו עם פסק הדין.