תמ"ש 42381-01-14

תקציר

בני זוג הסכימו עקרונית על תנאי הגירושין, לרבות הסדרי דירתם המשותפת והמשמורת על ילדם, והסכימו להתגרש בבית הדין הרבני. עם זאת, הגירושין מעולם לא הסתיימו מכיוון ששני הצדדים הפרו את ההסכם בזמנים שונים. הגבר סירב להתגרש אלא אם כן נערך הסכם מפורט, והאישה חזרה בה מאוחר יותר מהסכמתה לוותר על זכויותיה כפי שנקבעו בהסכם. המחלוקת העיקרית נגעה לשימוש הבלעדי של האישה בדירה ולתביעת הגבר לדמי שימוש, לה התנגדה בטענה שהוא הפר את ההסכם תחילה. בית הדין בחן את התנהלות שני הצדדים ומצא כי הם פעלו בחוסר תום לב בכל הנוגע להליך הגירושין. נקבע כי סירובה של האישה לוותר על זכויותיה, למרות שהסכימה לכך בהסכם הגירושין, היה בלתי סביר. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת הגבר, והורה לאישה לשלם לו דמי שימוש הולמים עבור הדירה החל מיום 11.12.13 - המועד בו הסכים הגבר להתגרש ללא תנאי - ועד ליום בו האישה מעבירה אליו את חלקו של הגבר בדירה. בית המשפט אף מינה שמאי שיעריך את שווי דמי השכירות החודשיים והורה לאישה לשאת בהוצאות הערכה זו כחלק מהוצאות המשפט. פסק הדין עודד את הצדדים להתגרש מיד בהסכמה וקרא להם להשלים את העברת זכויותיו של הגבר בדירה.