רע"א 49570-04-14

תקציר

פסק הדין נעתר לבקשת המבקשים רשות ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. החלטת ועדת הערר מיום 6.4.2014 עסקה בבירור עררים פרטניים ובשאלת הסמכות המקומית. המבקשים, קבוצת יוצאי מרוקו שעלו לישראל לפני אוקטובר 1953, ביקשו הכרה כמוטבים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים בשל רדיפתם כיהודים במרוקו במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, ב"החלטה העקרונית" של ועדת הערר נקבע כי עררים של מערערים המתגוררים מדרום לחדרה יוכרעו על ידי הוועדה וכי כל ערעור עתידי חייב לעמוד במתכונת מסוימת ולהיות מוגש בהתאם למקום מגוריו של המערער. יתר על כן, נקבע כי הרשות המוסמכת לטיפול בעררים אלה תהיה ועדת הערר למערערים המתגוררים מצפון לחדרה, ואילו אלה המתגוררים בדרום העיר יצטרכו להגיש ערר לבית משפט השלום בתל אביב או לוועדת העררים בבאר שבע. המבקשים טענו כי צריכה להיות להם הזכות לברר את ערעוריהם הפרטניים במחוז לפי בחירתם. עוד טענו כי לזכאים פוטנציאליים אחרים צריכה להיות אותה פריבילגיה, מה גם שלא היה הסדר ספציפי הקובע אחרת. המשיב, לעומת זאת, סבר כי על כל מערער להגיש ערר נפרד וכי לוועדת הערר יש סמכות להעביר עררים לוועדה המתאימה. עוד טענו כי אין זכות ערעור על החלטות ביניים של ועדת הערר וכי החלטת הוועדה בעניין הרשות המקומית צריכה לעמוד בעינה. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקשים, בנימוק של היעדר הסכמה מפורשת בנושא ועל אופייה המוקדם מדי של החלטת ועדת הערר לגבי בעלי דין עתידיים. פסק הדין מבטל את "ההחלטה העקרונית" של ועדת הערר בנוגע לעררים פרטניים ולרשות המקומית. היא קובעת כי לכל מערער הזכות לבחור את מקום הערעור האישי שלו, בעוד שהסוגיה העקרונית ניתנת לטיפול בהתאם להחלטת ועדת הערר.