בג"צ 663/85

תקציר

במחלוקת הנוגעת להיתר בנייה בחולון, עתרה חברה קבלנית, שבבעלותה חלקת קרקע, נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב (הוועדה המחוזית) לדחות את עררה. הוועדה המקומית דחתה תחילה את ההיתר למבני מגורים בשל תיקון תב"ע שסיווג את האזור כמסחרי בלבד. העותרת טענה כי יש לאפשר בנייה למגורים על בסיס תכניות קודמות וביקשה היתר בנייה למשרדים כחלופה. בג"ץ אישר את החלטת הוועדה המחוזית, והדגיש כי בהתייחסויות לתוכניות מתאר יש לשקול את כל התיקונים שנעשו עד למועד הרלוונטי. בית המשפט הבהיר כי לוועדות התכנון המקומיות יש סמכות שיקול דעת לשקול שיקולים רחבים יותר מעבר להתאמה טכנית, כגון אינטרס ציבורי ותנאים סביבתיים קיימים, בבואם להחליט על היתרים. טענת העותר כי לוועדה המקומית לא היה שיקול דעת נדחתה. בעוד הוועדה המחוזית יכולה לשקול הקפאת תוכניות בשל צפיפות, בית המשפט קבע כי עד להחלטה כזו, הוועדה המקומית אינה יכולה לשלול על הסף היתר תואם מבחינה טכנית בהתבסס על התקנות הקיימות. בסופו של דבר, בג"ץ קיבל את העתירה באופן חלקי, ודרש מהוועדה המקומית לבחון לאלתר את הבקשה להיתר בנייה בהתאם לתוכנית הנוכחית, ללא קשר להמלצות המחוזי. לא הוצאו צווי הוצאות, והגיע למסקנה כי בעוד שלרשות המקומית יש שיקול דעת תפקודי, הדבר אינו חל על עיכוב בלתי מוגבל של בקשות תואמות בזמן שהשעיית התוכנית נדונה.