רע"א 1151/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור של משה יניב, המכהן כדירקטור ומחזיק במניות החברה המרכזית למימוש זכויות בע"מ (החברה). יניב ביקש סעד זמני מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד דירקטורים אחרים בחברה, יריב כהן ושמאי שזירי פרץ, אותם האשים באי סדרים ובניסיונות להדיחו מתפקידיו. בקשות הסעד כללו מניעת פעולות מסוימות הקשורות לפעילות החברה והבטחת המשך הליך חקירה של אי סדרים לכאורה. בית המשפט המחוזי דחה בקשות אלה, והוביל את יניב לערער. הטענות המרכזיות שהציג יניב היו כי יתר הדירקטורים עסקו בהשתלטות על החברה והפרו הסכמים שהיו קיימים מאז הקמתה. לטענתו, ללא הסעדים הזמניים המבוקשים, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא תהיה לו כל דרך חזרה בסיום ההליך. עם זאת, שופט הערעור, השופט נ' שוהם, קבע כי שיקול דעתה של ערכאת הערעור בענייני סעד זמני הוא רחב וכי התערבות שיפוטית בהחלטות כאלה צריכה להיעשות רק במקרים חריגים. השופט שהם הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים וכי זכותם לנהל את ענייני החברה היא בעלת חשיבות עליונה. טענותיו של יניב בדבר הפרת זכויותיו כמייסד, כבעל מניות וכדירקטור הוכרו אך גברו על זכותם של המשיבים לנהל את עסקי החברה. השופט הדגיש כי יניב לא הוכיח טיעון משכנע המצדיק התערבות בשיקול דעתו הרחב של בית המשפט המחוזי בעניינים פרוצדורליים. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו. בפסק הדין הודגש כי על בתי המשפט לנהוג באיפוק במתן סעדים זמניים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המצב הקיים וזכות המשיבים לנהל את החברה.