בש"פ 6227/16

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה לחשיפת ראיות חסויות בהליך פלילי, בכפוף להוראות המאפשרות גילוי עתידי אפשרי. ההחלטה מבוססת על איזון בין האינטרסים הביטחוניים של המדינה לבין הצורך של הנאשם בראיות. השופט מדגיש כי ככלל, על התביעה להציג בפני הנאשם את כל הראיות, אך ישנם חריגים, לרבות הגנה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ. על פי סעיף 44(א) לפקודה, בית המשפט אינו יכול לקבל ראיה אם היא מהווה סיכון לביטחון המדינה או ליחסי החוץ, אלא אם כן שופט בית המשפט העליון מצא כי גילויה נחוץ לשם הצדק. במקרה זה, הראיות החסויות אינן מעוררות ספק סביר באשמתו של הנאשם ואינן חיוניות להגנתו. לפיכך, פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה עולה על התועלת שבגילוי. השופט מציין כי חלק מהאינדיקציות לראיות חסויות כבר נמסרו לנאשם, אך תיאור מלא יותר עלול לפגוע בחיסיון. הפרפרזות על ראיות חסויות שנמסרו להגנה נחשבות מספיקות, ואין צורך בגילוי נוסף. תעודת החיסיון במקרה זה אינה כוללת מידע מחקירת הנאשם שיכול לתמוך בטענה לפסילת הודאה. השופט מציין כי מידע כזה חייב להיחשף, אך מוצא רק תועלת מסוימת, לא חיונית, בחומר החסוי של ההגנה. לכן, אין הוראה על גילוי נוסף, מלבד פרפרזה אחת. הכרעת הדין מדגישה כי ניתן להשתמש בעדותו של הנאשם ושל עדים נוספים כדי לערער על ההודאות, וההגנה יכולה כבר לגשת להקלטות החקירה. השופט מסיק כי כל חומר חסוי נוסף אינו חיוני להגנה ועלול לפגוע בביטחון המדינה. עם זאת, הצדדים יכולים להגיש בקשה מחודשת לגילוי בהתבסס על התפתחויות חדשות בחקירה או במשפט.