ת"א 2619-06-14

תקציר

התובע, טכנאי מחשבים במקצועו, סיפק שירותי תוכנה לישיבת הנתבעת במשך מספר שנים. התובע טען להפרת זכויות יוצרים על הגדרות תוכנה מיוחדות שיצר עבור הישיבה, שכן האחרונה לא שילמה לו עבור עבודתו. בית המשפט בחן האם התוכנה של התובעת מוגנת בזכויות יוצרים, האם הנתבעת העתיקה את התוכנה ואם כן, האם החלק שהועתק מייצג חלק מהותי מעבודתה של התובעת. העד המומחה אישר כי הקודים של התובע ביצעו פעולות במערכת המחשוב של הישיבה ודרשו תכנון, מאמץ מחשבתי ומיומנות רבה מהרגיל. חוות הדעת של המומחה, יחד עם עדויות התובע והנתבע, שכנעו את בית המשפט כי התובע אכן מחזיק בזכויות יוצרים על ההגדרות המיוחדות. בית המשפט קיבל גם את הטענה כי הנתבע העתיק את התוכנה של התובע, שכן התובע שמר את הסיסמאות למערכת כמנוף לתשלום עבור עבודתו ללא תשלום, והנתבע העתיק את התוכנה לשרתים חדשים כדי לעקוף בעיה זו. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי הנתבעת העתיקה חלק ניכר מיצירתה של התובעת וכי העתקה זו אינה נופלת תחת הקטגוריה של "העתקה מותרת" כמפורט בסעיף 24 לחוק זכות יוצרים. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ₪, לצד צו מניעה קבוע המונע מהישיבה להשתמש בתוכנה או לפתח תוכנה נוספת כלשהי המבוססת עליה. כמו כן חויב הנתבע להעביר את השליטה בתוכנה בחזרה לתובע ולכסות את הוצאותיו המשפטיות, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות עדים מומחים.