בג"צ 786/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש קיבוץ נגד הפרשי הריבית וההצמדה הנגבים מתשלומי המס שלו לשנת המס 1982. העותרת טענה כי הפיגור לא היה באשמתה, אלא בשל היעדר תקנות מסוימות. הסעיפים הרלוונטיים בפקודת מס הכנסה מעניקים לנציב מס הכנסה שיקול דעת להפחית או לוותר על הפרשי ריבית והצמדה במקרים כאלה. בג"ץ קבע כי אף שהעותר עמד בתנאים המוקדמים להפעלת שיקול דעת זה, הנטל מוטל עתה על העותר להוכיח כי דרך הפעולה בה בחר הנציב – שלא לוותר על האישומים – אינה סבירה. בית המשפט מצא כי העותר לא עשה כן. השופט א' ברק הסביר כי האישומים המדוברים לא היו עונשיים אלא הבטיחו את שמירת ערכו הריאלי של המס ופיצו את המדינה על השימוש בכספה. יתר על כן, ויתור על חיובים אלה עבור העותר עלול להוביל לבקשות דומות מצד נישומים רבים אחרים, וכתוצאה מכך אובדן משמעותי של הכנסות ממסים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת הנציב הייתה סבירה ובגדר האפשרויות המשפטיות העומדות בפניו, והעתירה נדחתה.