ע"א 29537-07-24

תקציר

ניתוח משפטי של בקשת פסילה והחלטת בית משפט בראש ובראשונה, מקרה זה סובב סביב העקרונות המשפטיים המסדירים פסילה שיפוטית, ובמיוחד הסף לקביעת "חשש ממשי לחוסר משוא פנים" והשפעת התלונות נגד שופטים על אובייקטיביותם. הבקשה שהוגשה על ידי המבקש מבקשת לפסול את יושב הראש על סמך תלונה שהוגשה לנציב תלונות הציבור של השופטים, בטענה להטיה פוטנציאלית או הפרות אתיות. 1. **עקרונות משפטיים הנוגעים לפסילה שיפוטית** - על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, שופט חייב להתפטר אם הוא מזהה נסיבות היוצרות "חשש ממשי לחוסר משוא פנים" בניהול המשפט, מיוזמתו ובין לבקשת בעל דין. סעיף זה מדגיש את החשיבות של חוסר משוא פנים שיפוטי והימנעות מהטיה נתפסת. - הנטל להוכיח חשש אמיתי ואובייקטיבי המסכן את ההגינות מוטל על המבקש. המבחן הוא *אובייקטיבי*, לא סובייקטיבי; חשד גרידא או חשש סובייקטיבי אינם מספיקים אלא אם כן הם נתמכים בנסיבות עובדתיות המאיימות באופן אובייקטיבי על היעדר משוא פנים (ראו *מחאג'נה נ' מדינת ישראל*; *שיבלי נ' ועדת התכנון המקומית*). 2. **השפעת הגשת תלונות לנציב תלונות השופטים** - הפסיקה, לרבות *שיבלי* ו-*חלפי*, מבהירה כי הגשת תלונה לנציב תלונות השופטים לבדה אינה מצדיקה פסילה אוטומטית. זאת בניגוד לתפיסה הנתפסת שהגשת תלונה מעידה במרומז על הטיה. - ההחלטה מדגישה כי תלונות מסוג זה הן מנגנונים פרוצדורליים להבטחת יושרה שיפוטית ולא עילה לפסילה כשלעצמה, במיוחד אם אין בהן עובדות תומכות המבססות מראית עין של משוא פנים. - בית המשפט העליון קבע במפורש ב-*Felony v.* כי תלונות לנציב תלונות הציבור הן הליכים נפרדים מהליכי פסילה. אפילו תלונות מוצדקות אינן פוגעות *מאליה* בחוסר משוא פנים של שופט במידה שהפסילה מחייבת. 3. **ניתוח הבקשה הנוכחית** - במקרה זה, טענתו העיקרית של המבקש נשענת על עצם העובדה שהגיש תלונה לנציב תלונות השופטים נגד ההרכב, ללא קביעות עובדתיות נוספות המעידות על משוא פנים או סתירה. - המבקש לא ניסח עובדות או ראיות ספציפיות המצביעות על כך שהתלונה משקפת הטיה או יוצרת "חשש אמיתי" לחוסר משוא פנים. משכך, הבקשה אינה עומדת בקריטריונים האובייקטיביים לפסילה. - ההחלטה הקודמת בתיק (מיום 20.9.2024) לדחות את בקשת המבקש לפטור מאגרות וערבות הוגשה, אך שום דבר בפרוטוקול לא מצביע על כך שחוסר משוא הפנים של הפאנל נפגע או שההחלטה לא הייתה מוצדקת, במיוחד מכיוון שהיא התבססה על תיקי המקרה והחוק החל. 4. **שיקולים פרוצדורליים ואתיים** - הבקשה מתייחסת לסעיפים בכללי האתיקה של השופטים אך מפרשת באופן שגוי את היקפם; הכללים מתייחסים בעיקר לפעילויות חיצוניות וניגודי עניינים שאינם קשורים לחוסר משוא פנים בתיקים תלויים ועומדים. - בית המשפט מציין בצדק כי הפיכת חוסר שביעות רצון סובייקטיבית מהחלטות פרוצדורליות לעילה לפסילה מהווה ניצול לרעה של ההליך. 5. **חדשנות משפטית וסף שיפוטי** - התיק מאשר מחדש את הסטנדרט *האובייקטיבי* לפסילה, ומיישר קו עם הפסיקה המקובלת, כולל מקרים בולטים ופרשנות דוקטרינרית - במיוחד שפעולה נגד שופט חייבת להיות מגובה בראיות קונקרטיות ועובדתיות, ולא רק בתגובות פרוצדורליות או רגשיות. - הוא מדגיש את הדוקטרינה שתלונות שיפוטיות נועדו לשמור על יושרה שיפוטית ולא לשמש ככלים טקטיים לצדדים לערער על קביעות פרוצדורליות. 6. **השלכות עלות ודיסקרטיות** - בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ובהיעדר תשתית עובדתית המצדיקה פסילה, בית המשפט מסרב להטיל על המבקש הוצאות בגין מענה לבקשה זו, תוך הדגשת שיקול הדעת וההגינות השיפוטית. **מסקנה:** פסיקת בית המשפט עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הבסיסיים לפיהם פסילה מחייבת *חשש* אובייקטיבי ומבוסס מפני משוא פנים – כזה המבוסס על נסיבות עובדתיות המצביעות על פגיעה ממשית או לכאורה בחוסר משוא פנים. עצם הגשת תלונה לנציב תלונות השופטים, בהיעדר ראיות עובדתיות נוספות המעידות על משוא פנים, אינה מהווה עילה לפסילה. ההחלטה מקדמת את העיקרון החדשני לפיו הסטנדרטים המשפטיים לפסילת שופטים נשארים קפדניים ומעוגנים בקריטריונים אובייקטיביים, תוך שמירה הן על עצמאות השיפוט והן על שלמות ההליך של בית הדין.