בע"מ 2919/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי ארוך בין בני זוג לשעבר. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, פסק לאישה (המבקשת מס' 1) 420,000 ₪ ולכל אחד משלושת ילדיהם 20,000 ₪ פיצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו עקב אלימותו, איומיו ובגידותיו של הבעל (המשיב). כמו כן חויב המשיב לשלם מזונות לילדים, אך בקשתו להכריז עליהם כמורדים, נדחתה בשל אי קיום קשר עמו. האישה חויבה לשלם למשיב פיצוי בסך 55,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיות. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד, שקיבל חלקית את ערעוריהם. בית המשפט המחוזי הפחית את פיצוי האישה ל-100,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב מעשה אלימות, דחה את תביעת הפיצויים של הילדים וביטל את חובת האישה לשלם למשיב בגין הפגיעה בפרטיות. לאחר מכן ביקשו המבקשות (האישה והילדים) רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך התמקדות בנזקים הנפשיים שנגרמו כתוצאה מאלימות המשיב, במיוחד בעניינה של הבת שטענה לפגיעה מינית. המבקשים הבהירו כי לא ביקשו פיצוי בגין נזקים שנבעו מבגידה או גירושין. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט, הבחין בקפידה בין נזקים הנובעים מאלימות המשיב לבין נזקים שנגרמו עקב בגידה, וביסס את ממצאיו על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. נמצא כי המשיב ביצע מעשה אלימות ואיים על המבקש, אך טענות אחרות, לרבות אלה הנוגעות לפגיעה מינית, לא הוכחו. בית המשפט נימק את סכומי הפיצויים על סמך אופי הנזקים והעובדה שהם אינם כוללים נכות לצמיתות. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים, וטוען כי היא נסובה סביב ממצאים עובדתיים וגובה הפיצוי, שבית המשפט המחוזי הצדיק לחלוטין. השופט הכיר בחומרת המקרה ובעצבותו, אך הגיע למסקנה כי אין עילה משפטית המצדיקה ערעור נוסף, במיוחד בהתחשב בכך שהמחלוקת התמקדה בעיקר בטענות שלא הוכחו. לפיכך, הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות, נוכח היעדר מענה.