ע"ע 44824-03-16

תקציר

בהחלטה משפטית זו, בחן בית המשפט את הערעור בעניין חישוב הפרשי פיצויי הפיטורים ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור תוך הפניה לתקדים שנקבע בעניין סנונית. המערערת טענה תחילה כי יש לשלם פיצויי פיטורים רק עבור שנת 2013, תוך הסתמכות על תשלומים חלקיים שוטפים בשנות עבודה קודמות. עם זאת, בית הדין התייחס לחוק פיצויי פיטורים, וקבע כי תשלומים אלה אינם יכולים להחליף פיצויי פיטורים אלא אם נקבעו בהסכם קיבוצי או אושרו על ידי שר העבודה, שאף אחד מהם לא חל במקרה זה. משכך, נדחתה תביעת המערערת, המחייבת חישוב פיצויי פיטורים מלאים בניכוי סכומים שכבר שולמו. כמו כן, בית הדין בחן כיצד יש לחשב את פיצויי הפיטורים לעובד המשולם לפי שעה, ששעות עבודתו משתנות מדי חודש. הוחל התקדים שנקבע בפרשת סנונית, שקבע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי ממוצע מספר שעות העבודה ב-12 החודשים האחרונים והכפלתם בשכר השעתי האחרון. כמו כן, בית הדין קבע כי לגבי עובד שעבודתו נעה מדי חודש, יש לחשב את פיצויי הפיטורים על פי היקף העבודה הממוצע לאורך כל תקופת העבודה, לפי תקנה 7. למרות שהכירה בהיקף משרה של 75% מרישומי השכר, הודתה המערערת להגנתה בהיקף של 90%, כך שבית הדין אינו יכול לערער על נתון מוכר זה. לפיכך, חישוב פיצויי הפיטורים התקדם עם קצבה זו, אף שההיקף הנמוך יותר של 85% שימש קודם לכן על ידי ערכאה נמוכה יותר. למרות שבית המשפט ראה פוטנציאל לחישוב מותאם, הוא לא מצא סיבה לשנות את תוצאת פסק הדין המקורי ודחה את הערעור. משכך, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, בהתחשב בכך שבא כוח המשיב נעדר מהדיון. ההחלטה ניתנה בשנת 2017 ללא נוכחות הצדדים.