רע"פ 107/89

תקציר

חמישה מועמדים הורשעו בהצבעה שלא כדין, בניגוד לסעיף 124(1) לחוק הבחירות לכנסת, בהעברת פנקסי זיהוי. הוצע הסדר טיעון, הכולל הודאות של המבקשים ובקשה למאסר על תנאי וקנסות מהתביעה. שופט בית משפט השלום, לאחר שדחה את הדיון, סירב לקבל את הסדר הטיעון, משום שסבר כי העונשים המוצעים אינם מספיקים לעבירה כזו. הנימוק העיקרי של השופט היה שהעבירה עלולה לשבש את הבחירות ולפגוע במשטר הדמוקרטי בישראל, מה שמצדיק עונשי מאסר. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית משפט השלום, תוך הדגשת חשיבות ההקפדה על כללי הבחירות במשטר דמוקרטי. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי ככלל, על בתי המשפט לכבד הסדרי טיעון. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי העונשים המוצעים אינם מספקים. הם אישרו את העיקרון הקבוע לפיו בתי המשפט מתייחסים ברצינות להצעות תביעה, אך קבעו כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק התערבות, מה גם ששתי ערכאות כבר דנו בנושא. בית המשפט העליון הדגיש את שיקול הדעת של בתי המשפט במקרים כאלה ולא ראה הצדקה לכך שערכאה שלישית תבחן מחדש את ההחלטה, תוך שהוא מצטט את פסקי הדין המנומקים היטב של הערכאות הקודמות.