בר"ע 512/08

תקציר

הכרעת הדין דנה באשמה התורמת המיוחסת למשיב ובהיעדר הצדקה לאפיין את הגעתו של המערער למקום כ"סיכון מרצון". היא מדגישה כי התנהגותו של המבקש לא הצדיקה שימוש בכוח כלפיו ודוחה את הרעיון של מעשה טריוויאלי כהגדרתו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין ביחס להתנהלות המשיב. פסק הדין מתעמק גם בתכליות דיני הנזיקין, לרבות צדק מאחה, הרתעה ופיזור נזקים, ומגיע למסקנה כי יש לפסוק פיצויים עונשיים במשורה ובאופן חריג. פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אטינגר מוזכר כתקדים לגישה זו. פסק הדין מדגיש כי הליכים משמעתיים או פליליים הם האפיקים הראויים לטיפול בהתנהגות בלתי תקינה של עובדי ציבור, ואין להשתמש בהליכים אזרחיים כחלופה. בפסק הדין צוין כי המשיב הועמד לדין משמעתי ראוי וכי היה מקום להפנות את טענות המבקש לערעור על החלטות המדינה בעניין זה. כמו כן, נלקחות בחשבון הנסיבות הספציפיות של האירוע, לרבות ידיעתו של המבקש על היותו שטח צבאי סגור והמצב הנפיץ. בסופו של דבר, בית הדין מחליט כי אין הצדקה להטיל על המשיב פיצויים עונשיים, ודי בצעדים משמעתיים שננקטו נגדו לצורך הרתעה. עם זאת, נפסק למבקש סך של 750 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים ואין צו להוצאות.