רע"ב 3340/16

תקציר

פסק הדין דן בדחיית בקשתו של מבקש לשחרור מוקדם מהכלא, תוך הדגשת מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, היא מדגישה את האתגרים הפרוצדורליים הכרוכים בביטול החלטות ועדת שחרורים, במיוחד נוכח העובדה שההחלטה כבר נבחנה על ידי ועדת ערר ובית משפט לעניינים מנהליים. הכחשתו של המבקש את העבירה הייתה קריטית, והצביעה על היעדר חרטה והיעדר "שינוי ניכר ומהותי" בהבנת חומרת מעשיו, כנדרש בחוק שחרור על תנאי למאסירי עולם. בנוסף, ועדת השחרורים שקלה את האינטרס הציבורי וציינה את הפוטנציאל לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט אם יינתן שחרור מוקדם. חומרת פשעו של המבקש ולשמצה תרמו לחשש זה, שכן הוא תואר כ"טראומה לאומית". למרות התנהגותו הטובה של המבקש והסיכון המוערך הנמוך לשלום הציבור, המועצה הדגישה כי סירוב אינו מסמל שיקום אמיתי או שינוי מוסרי. הוועדה שקלה גם את התנגדות משפחת הקורבן, את האיזון בין חומרת העבירה לבין תקופת ריצויה, ואת ההשפעה הרחבה יותר על אמון הציבור כגורמים נגד שחרור מוקדם. בסופו של דבר, הוועדה הגיעה למסקנה כי בהתחשב בשיקולים אלה, בשילוב עם היעדר שינוי משמעותי מצד המבקש, דחיית הבקשה הייתה מוצדקת. הכרעת הדין מסתיימת בכך שהיא מאשרת את החלטת ועדת השחרורים, דוחה את הערעור ומציינת כי שחרורו של המבקש כבר התקרב בשל סמיכות ריצוי עונשו.