בד"מ 3/12

תקציר

הכרעת הדין דנה בבקשת הנאשם לזיכוי על יסוד היעדר ראיות שהציגה המתלוננת. הנאשם מואשם בהעלאת טענות עובדתיות שגויות ובהעלבת בית המשפט. ההרכב מגיע למסקנה כי המתלונן לא הצליח להוכיח את יסוד האישום, החיוני להרשעה. גם אם המתלונן היה עומד בנטל ההוכחה הראשוני, ההרכב סבור כי הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו לא הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. החובות האתיות המוטלות על עורכי דין חלות עליהם גם כאשר הם מייצגים את עצמם. על עורכי הדין לוודא כי טיעוניהם ראויים בתוכן ובסגנון, תוך שמירה על איזון עדין בין חופש הביטוי לבין שמירה על כבוד בית המשפט. בהקשר של טיעונים לפסילת שופט, יש להתייחס לתוכן הטיעונים בסלחנות, אם כי הסגנון צריך להישאר מתאים. טענות הנתבע, הן בתוכן והן בסגנון, אינן חוצות את הסף המותר, במיוחד בהינתן שהוא מייצג את עצמו. בעוד שחלק מהתבטאויותיו היו מטרידות, לרבות האמירה השלישית שהייתה צורמת הן בסגנונה והן בגישתן, הן אינן מהוות עילה לנקיטת צעדים משמעתיים שכן הן היו חלק מתגובתו לתלונה נגדו. מאחר שהאמירה הראשונה והשנייה אינן מקימות עבירה, והמתלונן אינו מאשים את הנאשם באמירה השלישית כעבירה עצמאית, לא ניתן לדון בה ככזו. בסך הכל, ההרכב מחליט לזכות את הנאשם, בתקווה שהוא למד את הלקח ויתנהג אחרת בעתיד.