ת"א 3001/99

תקציר

התיק סובב סביב תביעה שהגיש תובע שנפצע במהלך מעצרו על ידי חיילי צה"ל בכפר שופא שבטול כרם בשנת 1991, במהלך האינתיפאדה הראשונה. התובע טוען כי מדינת ישראל התרשלה בחובת הזהירות שלה כלפיו ולכן היא אחראית לנזקים בנזיקין. המדינה, לעומת זאת, טוענת כי האירוע היה "מעשה מלחמה", המקנה לה פטור מאחריות לפי סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). על בית המשפט לקבוע האם פעולות המדינה נופלות תחת הפטור בגין "מעשי מלחמה", ואם לאו, האם התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בהוכחת רשלנות המדינה. בית המשפט קובע כי פעולת צה"ל הייתה פעולה משטרתית ולא פעולת מלחמה, שכן מדובר בפעולת מעצר שכוון נגד אדם ספציפי, ולא הוכח כי הכפר היווה סיכון מיוחד לחיילים. לפיכך חלים דיני הנזיקין הרגילים. באשר לנטל ההוכחה, על התובע מוטלת האחריות להוכיח את גרסתו לאירועים ולהוכיח רשלנות מצד המדינה. בעוד התובע טוען כי עמד ללא תזוזה עם ידיו למעלה בעת שנורה, בית המשפט מוצא את גרסתו בלתי אמינה, עם סתירות בעדויות שלו ושל עדיו. בית המשפט מטיל ספק גם במהימנותם של עדי התביעה, שנמלטו מהמקום ולא יכלו להבחין במדויק באירועים. זאת ועוד, טענת התובע כי נורה מספר רב של פעמים סותרת ראיות רפואיות. בסופו של דבר, התובע אינו עומד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ובית המשפט מגיע למסקנה כי המדינה אינה אחראית לרשלנות במעצר. התובע חויב לשאת בהוצאות המדינה, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. פסק הדין לא יפורסם כדי לאפשר למדינה לקבוע את עמדתה בנושא, אך לא הוטל איסור פרסום, ולמדינה ניתנים 10 ימים להגיב.