ת"א 66930-12-14

תקציר

התובעת, עמידר, הגישה תביעה לפינוי הנתבע מדירה ציבורית בעקבות פטירת השוכרת החוזית, אמו של הנתבע. עמידר טען כי הנתבע, אשר ללא עוררין התגורר בדירה שנים רבות, לא עמד בדרישות להיחשב "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, ולכן אין לו זכות להמשיך ולהתגורר בדירה. זאת, בהתבסס על הקביעה כי הנתבעת לא התגוררה בדירה ברציפות במשך ארבע השנים שקדמו לפטירת אמה, כנדרש בחוק. לטענת עמידר, הנתבע עזב את הדירה למשך ארבעה חודשים ובכך קטע את רצף המגורים הנדרש. מנגד, טענה הנתבעת כי ארבעת החודשים בהם התגוררה במקום אחר היו מטעמים משפחתיים ואין לראות בהם הפרעה לכך. עוד טענה כי מאחר שהתגוררה בדירה במועד כניסת החוק לתוקף, התיקון המחייב דיירים ממשיכים להיות זכאים באופן אישי לדיור ציבורי לא חל בעניינה. השופט הסכים עם טענות הנאשם. הם קבעו כי בנסיבות המיוחדות, ארבעת החודשים בהם שהתה הנתבעת מחוץ לדירה לא קטעו את רצף מגוריה. אופי היעדרותה נכפה על ידי הנסיבות המשפחתיות ולכן ניתן לראות בה היעדרות זמנית. זאת ועוד, מאחר שהנאשם התגורר בדירה במועד הקריטי של 1.8.2009, חלו הוראות המעבר של החוק המתוקן, והנתבע לא היה צריך להיות זכאי באופן אישי לדיור ציבורי. לפיכך, התביעה לפינוי הנתבע נדחתה. כמו כן חויבה השופטת בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 5,000 ₪.