עת"א 50169-12-10

תקציר

העותר, אסיר שהורשע ברצח, ביקש רשות להתראיין בטלוויזיה כדי להציג את גרסתו לאירועים, בטענה לחפותו. שירות בתי הסוהר סירב לאשר זאת, בנימוק של התנגדות משפחת הקורבן והפגיעה האפשרית בביטחון הציבור. העותר טען כי הדבר פוגע בזכותו לחופש הביטוי, אחת מחירויות היסוד שלו. בית המשפט הכיר בסמכותו של שב"ס להגביל את חופש הביטוי בנסיבות מסוימות, אך הדגיש כי כל הגבלה חייבת להיות סבירה, מידתית ומבוססת על חששות ממשיים. השופט מצא כי החלטת שב"ס פגומה משום שהיא הסתמכה רבות על התנגדויות משפחת הנפגע ולא הצליחה לאזן כראוי בין זכותו של העותר לחופש ביטוי לבין הפגיעה הפוטנציאלית ברגשות הציבור. בית המשפט הורה לשב"ס לאפשר את הראיון בתנאים ספציפיים: הוא יתקיים בנוכחות נציג שב"ס שיוכל להפסיק או לערוך כל אמירה פוגענית, ובכך יבטיח את כבוד הנפטר ואת רגשות המשפחה. ההחלטה הייתה מחייבת את הצדדים ותיכנס לתוקף ביום 8.3.2011, בהיעדר צווים נוספים. פסק דין זה, שניתן ב-24 בפברואר 2011, הדגיש את חשיבות האיזון בין זכויות האסירים לבין רגשות הציבור, וטען כי החלטת שב"ס אינה סבירה ואינה עומדת על זכויותיו של העותר.